לכבוד
שר הביטחון, מר יואב גלנט

הנדון : טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ד 2024

אנו, משפחות שכולות, פונים אליך בעקבות המכתב שנשלח אליך מטעם חלק ממשפחות שכולות, לשנות את כללי הטקס של יום הזיכרון ולא לאפשר לנציגי הממשלה לשאת דברים בבתי הקברות ביום הזיכרון.
אנו מוחים ומצרים על בקשה זו. זהו ניסיון לפגוע, בסמלי המדינה ובסמלי השלטון והפרת מסורת ארוכת שנים.
באתר הרשמי של הכנסת מצוין כי הכנסת עיגנה את יום הזיכרון בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג–1963. בשנת 1980 תיקנה הכנסת את שמו של החוק ואת ייעודו: "יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל".
עוד מצוין באתר, כי בטקסים המתקיימים בבתי העלמין הצבאיים מורידים את דגל המדינה לחצי התורן, אומרים תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, איש ציבור – שר בממשלה או חבר הכנסת – נושא דברים, חזן צבאי שר את תפילת "אל מלא רחמים" ונציגי מוסדות וארגונים מניחים זרים על קברי החללים. על פי רוב, הטקס מסתיים במטחי כבוד של משמר צה"ל.
בשנה וחצי האחרונות, אנו עדים לרצון של קומץ אנשים לשנות חוקים הנהוגים במדינה באמצעות הפרעות לסדר האזרחי ולא בוחלים באף אמצעי. הם מעיזים באופן שיטתי לפגוע בחוקים ובערכים המקודשים לעם. זו איננה הפעם הראשונה שהם מגייסים נושא רגיש מבחינה לאומית, והפעם זה השכול, למען השגת מטרותיהם ויצירת תודעה בציבור של נתק, פחד ופילוג.
במכתב הועלתה טענה שכיוון שיש 'מתח שיא' אין לתת לנציגי הממשלה לנאום בטקסים.
מאז ה - 7 לאוקטובר גילינו שוב עד כמה המציאות שונה מהתודעה שניסו אותו קומץ להשריש בנו. הגבורה של הרוח הישראלית באה לידי ביטוי בלחימה של אזרחים מהשורה בשדה הקרב ובהתגייסות של כוחות המילואים באחוזים חסרי תקדים מתוך אחדות ועוצמה לאומית במטרה להכניע את אויבנו עד לניצחון המוחלט. רוח האחדות בין הלוחמים ובין העורף לחזית עוצמתית ואיתנה מתמיד. התחושה בעם היא שחיילינו הגיבורים השיגו הישגים בלתי נתפסים בכל קנה מידה ועוד ידם נטויה.
לנוכח אירועי שבת שמחת תורה והמלחמה חווינו חיזוק עצום של האמונה בקרב הלוחמים ובקרב הציבור. העם שלנו מתחבר לשורשים ולערכים היהודים שלו, עומד מאוחד יותר מתמיד, ונותן רוח גבית לחיילינו מול אויבינו עד לניצחון והשבת חטופינו היקרים.
במכתב שקיבלת עולה ובצדק חשש גדול כי עלולות להיות הפרעות בטקסים השנה. כדי להימנע מכל הפרעה, אנו מבקשים לנהוג ביד תקיפה מול מי שרוצה לפגוע בערכיו המקודשים של העם ולאפשר לנו להתייחד עם יקירנו בצורה מכובדת.
אנו, המשפחות השכולות, פונות אליך כדי לשים סוף למהלכים הפוגעים באופן שיטתי בסדר היום הלאומי ובערכים המקודשים לעם ולמדינה הם אלה שיוצרים את הכאוס ופוגעים בנו שוב ושוב.
בשנה וחצי האחרונות אנחנו עדים לתופעות בזויות והתנהגות נפשעת כדוגמת לקיחת הטנק מתל סאקי, מייצג ארונות הקבורה של חללי צה"ל, מחאה פוליטית מחוץ לבתי הקברות ביום הזיכרון ועוד, שהפכו לעניין שבשגרה וגורמות סבל מיותר וכאב גדול וגורמות לזלזול בזכר הנופלים!!

כבוד השר, אנו מבקשים ממך להשאיר את המסורת המכבדת הנהוגה מאז ומתמיד ולאפשר לנציגי המדינה להגיע ולנאום בטקסים. לנו, המשפחות השכולות, כל יום הוא יום זיכרון המלווה בכאב גדול על אובדננו.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא בראש ובראשונה יום אבל ממלכתי ולאומי. חשוב וראוי שנציגות ממלכתית תהיה נוכחת בטקסים ברחבי הארץ. דווקא מי שמופקד על שליחת החיילים למלחמה מטעם הציבור צריך לעמוד בטקס המבטא את המחיר ששילמנו ולהרגיש את העול והנטל שנושא על כתפיו מתוקף היותו נבחר ציבור. כך היה נהוג במדינה לאורך עשרות שנים וכך ראוי להמשיך גם השנה ובשנים הבאות.

חלק מהחותמים על המכתב

בת - שבע הופרט ( וינברג), אימו של אל"מ דרור וינברג ז"ל.

סיגלית חדד, אחותה של טלי חטואל ז"ל.

חגי לובר אבא של  אלישע יונתן ז"ל

נועם לוינשטרן, אחיו של אלישע לוינשטרן ז"ל.

חגית ושמעון ריין, הוריו של רס"ן בניה ריין ז"ל.

משפחתו של רס"ן דגן ורטמן ז"ל.

אורית מרק אטינגר, בתו של מיכאל מרק ז"ל ואחותו של פדיה מרק ז"ל

לאה מלכה - אחות של סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד