שימור התודעה הלאומית והנדסת התודעה
הפרשה בחיי המעשה - לפרשת כי תבוא - תש"פ
הרב אליעזר שנוולד
מצות הביכורים פותחת את פרשתנו. הבאת הביכורים למקדש אינה נעשית בצורה סתמית. היא מלווה במצוה נוספת ב'מקרא ביכורים': "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו ג)
מביא הביכורים מודה לקב"ה על הפירות ועל ירושת הארץ: "שבאתי מארץ אחרת אל זאת הארץ. אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. וכו'. ולפיכך אני הגר שבאתי אל הארץ לתושב - בכח מתנתו, הבאתי הבכורים הראויים לנותן קרקע במתנה או באריסות" (ספורנו שם).
במקרא ביכורים יש סקירה היסטורית של אבני דרך עיקריות בתולדות האומה, ושל האתגרים הקיומיים שנאלצה להתמודד בדרכה. עובדות היסוד שעליהן מושתת סלע קיומנו: "וענית ואמרת לפני ד' אלקיך: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ד' אלוקי אבותינו וישמע ד' את קולנו, וירא את עָנְיֵנוּ ואת עֲמָלֵנוּ ואת לַחֲצֵנוּ. ויוציאנו ד' ממצרים; ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (שם פס' ה-ט). יעקב אבינו שירד לפדן ארם להקים את בית ישראל ונאלץ להתמודד עם לבן, שעבוד מצרים בעבודת פרך, יציאת מצרים וההגעה לארץ ישראל. באמירה זו ישנה הבעת תודה לקב"ה: "'ואמרת אליו' - שאינך כפוי טובה" (רש"י שם). תודה על הקיום הניסי של עם ישראל, ועל מתנת הארץ ויבולה. "ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל" (החינוך מצוה תרו). בכך האמירה הזו משמרת ומרעננת את התודעה הלאומית: מנין באנו, מהו יחודנו ויעודנו, מהו נס קיומנו, ומהי זיקתנו המיוחדת לארץ ישראל, לא רק כפלטפורמה לקיום הלאומי אלא כארץ המובטחת ע"י הקב"ה וכמתנת שמים: "עתה הוא מביט לאחור לימי בראשית אלה של עם ישראל, ומדגיש את העובדות ההיסטוריות המעידות עד סוף כל הדורות שבעת ייסוד הקיום הלאומי היהודי, פעלו רק רצון ה׳ וכוחו הכל־יכול; שום גורם אחר לא השתתף ביצירת הלאומיות היהודית" (רש"ר הירש שם). יש בכך מענה לשחיקת התודעה הלאומית שנגרמת עם השנים. שגורמת להתייחס אל הקיים כמובן מאליו.
בניגוד לתודעה לאומית שמבוססת על עובדות היסטוריות אמיתיות, עתיקות יומין, שמצריכה שימור, בתקופה האחרונה בולטת מגמה הפוכה, שהולכת ומתעצמת: פעילות אינטנסיבית ל'הנדסת תודעה'. גורמים בעלי אג'נדה, מבקשים ל'הנדס את התודעה' של הציבור הרחב. גורמים שמשתמשים באמצעי התקשורת הנשלטים על ידם בצורה מניפולטיבית כדי לנסות לשנות את התודעה של הציבור. בניגוד ל'עובדות אמת שמייצרות תודעה' מבקשים 'מהנדסי התודעה' 'לייצר' ולשפץ 'עובדות' בהתאם ל'תודעה' ולאג'נדה שהם מבקשים לקדם. השיטות אינן חדשות. הטכניקות ל'הנדסת תודעה' מוכרות מני אז. אולם הכלים שהתחדשו הם רבי עוצמה והשפעה. בעזרת יחצני"ם וספינולוגים מנסים לייצר שטיפת מח ע"י חזרה על 'מסר' ועל 'עובדות' פעמים רבות גם אם הם לא בהכרח נכונים כדי שהם יקלטו בתודעה. שימוש בטכניקות של הוצאת דברים מהקשרם, כותרות שאינן בהכרח משקפות את תוכן הדיווח, יצירת ספינים ופייק ניוז, ש'ירימו להם להנחתה' שישמשו מנוף לקמפיין תודעתי. ניפוח מספרים כדי להעצים את היקף התופעות (כגון מספר משתתפי המחאה), יצירת דרמטיזציה מאירועים זניחים, שימוש בסופרלטיבים לשוא, חיבור תמונה, תמימה לכאורה, להאשמה (כגון: נתניהו יורד ועולה מהצוללות), הכל כדי שיתאים לאג'נדה.
אולם נדמה שהציבור כבר פחות 'קונה' את זה. הוא נעשה חשדן לדיווח התקשורתי, ונעשה הרבה יותר ביקורתי וצורך מידע מהרשתות החברתיות. הסקרים מלמדים על תופעת בומרנג - ככל שיש שימוש גדול יותר בטכניקות של 'הנדסת תודעה' ע"י גופים שונים הציבור הולך ומאבד בהם את האמון.
זה לא נגמר גם כשנדמה שזה נגמר
פרשה ומימושה – כי תבוא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
צפיה דרוכה וממושכת למשהו שיקרה, מאמץ ממושך להשגת יעד כלשהו או להגשים אידאולוגיה כלשהי גורמים לכך שכשהדבר קורה או כשמגיעים אל היעד נדמה שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ועתה ניתן להנות מהתוצאות לשבת בשלווה ולנוח על זרי הדפנה. לעיתים כשהאידיאולוגיה הוגשמה יש נטיה לאובדן המתח האידאולוגי עד כדי שקיעה בנהנתנות עצלה והתכחשות לאידאולוגיה בשמה יצאנו לדרך.
ככל שהציפיה היתה גדולה יותר, שהמאמץ היה גדול יותר בדרך אל היעד, או שההישג שהושג היה גדול נטיה זו מתגברת. אולם פעמים רבות אין מדובר בהשגת יעד סופי, אלא ביעד ביניים שגם לאחר השגתו אסור להיכנס לשאננות, צריך לקום ב'יום שאחרי' לגייס תעצומות נפש ולהמשיך, ואסור לאבד את המתח האידאולוגי. צריך לשנן ש'זה לא נגמר, גם כשנדמה שזה כבר נגמר'!
בפרשת השבוע מצווה התורה עם הכניסה לארץ להקים מזבח אבנים שעליהם יכתבו מצוות התורה: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך והקמות לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך. למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דיבר ד' אלקי אבותיך לך וגו'. וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (דברים כז א-ח).
המפרשים נחלקו מה מהתורה נכתב על האבנים? וכמה מקום היה לכתיבתם? (יש שפרשו שאכן כל התורה היתה כתובה שם (או שהאבנים היו גדולות או כנס מיוחד - רמב"ן שם), או כל התורה כולה מבראשית (דעת מקרא שם), או שרק מנין מקוצר של תרי"ג מצוות היה כתוב שם (רס"ג ואבן עזרא שם), או פרשיות כלליות כ'קריאת שמע' (הואיל משה יהושוע ח לא -דעת מקרא כאן), או את הברכות והקללות (רלב"ג יהושע ח לא). יש דעה בגמ' סוטה לב א, שהיא נכתבה שם גם בתרגום לשבעים לשון). כנראה שביסודה של המחלוקת עמדה השאלה מה היעוד של הכתיבה האם להזכיר את המצוות או להזכיר את יסודות התורה והאמונה. כך או כך המזבח היה גלעד בולט ומרשים שמזכיר את מצוות התורה או את עיקריה באופן הבולט ביותר.
מה המשמעות של הקמת המזבח וכתיבת ספר התורה בסמוך לכניסה לארץ? למה הוא נועד?
עפ"י הכתוב בפרשתנו - בזכות הדברים הכתובים על המזבח יזכה עם ישראל לירושת הארץ: "למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך". הרש"ר הירש פירש שבשל כך החובה הזאת היתה לביצוע מיד ביום הכניסה לארץ ללא שיהוי: "מיד בבואכם לעבור את הירדן תעסקו בהקמת האבנים לצורך התורה, ונמצא שתתחילו בהקמתן עוד לפני השלמת המעבר, שכן רק בזכות הקמת האבנים האלה תוכלו לעבור את הירדן ולבוא אל הארץ המובטחת" (רש"ר הירש שם ב-ג). יתכן שהדבר נועד לעמוד מול עיני עם ישראל במעמד כריתת הברית בהר גריזים והר עיבל עם הכניסה לארץ בעת החניכה של המזבח.
הכניסה לארץ לאחר תקופת המדבר הארוכה והציפיה הממושכת היא שלב ביניים ואינה מהווה גמר של התהליך הרוחני שעם ישראל אמור לעצב בארץ. החשש היה שעם הכניסה לארץ תהיה הרגשה של הגעה אל המנוחה והנחלה, שכל אחד יפנה לשכון איש תחת גפנו ותחת תאנתו (עפ"י מלכים א פרק ה פס' ה). וכתוצאה מכך ירד המתח הרוחני והאידאולוגי והמחוייבות לתורה ולמצוות. כמתואר בשירה: "וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו" (דברים לב טו). התורה הכתובה והמעמד המיוחד נועד לבטא ש'זה לא נגמר, גם כשנדמה שזה כבר נגמר'! ובכך ישמר המתח לאורך ימים ושנים, והמטרה תושג.
דברים אלה נכתבו עוד טרם התפרסמו תוצאות הבחירות הגורליות. ויקראו לאחריהן, אולם צריך לזכור שהבחירות, יהיו תוצאותיהן אשר יהיו , אינן היעוד הסופי. הן שלב ביניים שבונה את הכלי ומאפשר. אולם לאחריהם נותרה עוד עבודה רבה בדרך למימוש היעדים הרוחניים והאידאולוגיים של עם ישראל בארצו. לשם כך נדרשת סבלנות רבה והרבה תעצומות נפש.
jayafiller@gmail.com" /> |
ReplyForward |