חזון ארץ ישראל ויסורי המורכבות
לפרשת שלח לך - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
חטא המרגלים הוא אחד האירועים הטראומטיים שהשפיע דרמטית על ההיסטוריה של עם ישראל. בשעתו, הוא גרם לעיכוב של דור בכניסה לארץ, וכתוצאה ממנו דור שלם של יוצאי מצרים מת במדבר. בלילה של חזרת המרגלים היתה "בכיה של חינם" במקום שמחה חגיגית על בשורת הכניסה לארץ, שהפכה "בכיה לדורות" (תענית כט א). 'חטא המרגלים' פצע את הקשר התודעתי הראשוני, הפשוט שבין העם לארצו והותיר בו צלקת שמחייבת איחוי. הוא חוזר ונעור כאשר עולות על הפרק סוגיות מדיניות ובטחוניות המבקשות הכרעה. כדי ללמוד מנסיון כשלון העבר יש לחזור ולהתעמק בפרשה זו שבתורה על אינספור היבטיה. בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח על תוכנית המאה של טרמפ ומורכבותה ואנו מבקשים להאיר צד אחד במורכבות הדיון לאור הפרשה.
בדיווח המודיעיני של המרגלים היו שני סעיפים ומסקנה אחת. בסעיף ה'קרקע והתשתיות' הם דיווחו על טוב הארץ: "ויראום את פרי הארץ, וגו'. ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" (במדבר יג כו-כז). בסעיף ה'אוייב' דיווחו על עוצמתו הצבאית וביצוריו: "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם" (פס' כח). ובשני לא היה רק דיווח אלא גם 'הערכה' שחרגה מיעודם: 'אפס כי עז העם' - שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין" (רמב"ן שם), שלהערכתם הכיבוש הוא בלתי אפשרי.
נחלקו המפרשים: לרש"י הסעיף הראשון היה דיווח אמת כחלק מהמניפולציה בסעיף השני: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו" (רשי שם פס' כז). אולם לרמב"ן שני הסעיפים היו דיווח אמת: "ובכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו" (רמב"ן שם). חטאם היה ב'הערכה' הפסקנית שהמשימה בלתי אפשרית: "אבל רשעם במלת 'אפס' וכו'" (שם).
לרמב"ן ניתן לומר שהיתה מורכבות ודילמה בין שני הסעיפים: בראשון הצגת טוב הארץ ופירותיה, התגשמות החלום וההבטחה האלוקית להגיע לארץ זבת חלב ודבש, ומדוע כדאי להלחם ולכבוש את הארץ. ובשני, הצגת העוצמה הצבאית של יושבי הארץ ומדוע מסוכן עד בלתי אפשרי לכבוש אותה! לרמב"ן זוהי תמונה אמיתית! למציאות מורכבת ומאתגרת. דווקא במצב כזה היו אמורים להיצמד לחזון ולא להתבלבל. וזו היתה תגובת כלב: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה!" (פס' ל). אין התעלמות ממורכבות המצב אולם כשיש מצפן ערכי וחזון המורכבות אינה מניעה מנטרלת אלא אתגר שיש להתמודד אתו בהצלחה!
ה'היסטוריה חוזרת'. שלא כבכל אומה וארצה בכל צמתי ההסטוריה הארץ ישראלית היו מורכבויות ודילמות. "קשר הקדש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר טבעי, שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו" (עו"ר ח"א רג). "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ('ואומות העולם מתאוין להם', גי' המכילתא), וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה א). מורכבות של 'מתנה' שמתקבלת ב'יסורין'! היסורין אינם רק יסורי הגוף אלא גם יסורי הנפש ושלוות הדעת בדילמות ובמורכבויות של ירושת הארץ וישובה.
החלת הריבונות הישראלית על ישובי יהודה שומרון והבקעה בחסות המעצמה האמריקאית היא אירוע רב משמעות, ואבן דרך משמעותית בקשר של עם ישראל לארצו ערש מולדתו. אולם אם היא מותנית בהסכמה ולו במילים בלבד להקמת מדינה פלשתינאית, היא לא באה בחשבון. האם נכון לקבל אותה ולזכות בריבונות, כבתוכנית החלוקה ב-47, בהנחה שאין סיכוי שהפלשתינאים אי פעם יסכימו לה? ומה יהיה אם כן?! ומי לידינו יתקע שהסכמה זו לא תנוצל בעתיד למהלכים חד צדדיים, ביוזמות פנימיות או בלחצים בינ"ל מבחוץ? והאם בגלל חששות אלה כדאי לוותר על ההישג של החלת הריבונות המוכרת ע"י ארה"ב?
דילמה קשה ומורכבת! גם כאן המצפן הערכי והחזון של ירושת הארץ ארוך הטווח צריך להנחות אותנו.
בחירה לדורות
פרשה ומימושה – שלח לך - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
מה ניתן ללמוד לדורות מפרשת חטא המרגלים?
חטא המרגלים היה ללא ספק חטא חמור מאד. אנו עומדים על חומרתו ע"י חומרת העונש. דור שלם שימות במדבר ולא יכנס לארץ. הרושם שצרב החטא ותוצאותיו הקשות ממשיכים ללוות את עם ישראל לדורות, עד היום הזה. אם היה מדובר על חטא שהוא תוצאה של נסיבות מסוימות ונדירות הוא היה חטא לשעתו, מעידה יוצאת דופן שלא היה מה ללמוד ממנה לדורות. אולם לחטא המרגלים יש מאפיינים מסויימים שהם דומים מאד לחיים של הפרט והאומה בחיי היום יום, ועל כן יש וחובה ללמוד ממנו לדורות. לשם כך לא מספיק שנציין את חומרתו. עלינו ללמוד על מאפייניו בצורה מדוייקת יותר. נבקש להצביע על נקודה אחת.
"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' - אמר רבה אמר ר' יוחנן: (אותו היום ערב) תשעה באב היה! אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות! (תענית כט א). "ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב" (במדבר רבה טז כ).
המרגלים עמדו בפני העם. עשרה הוציאו את דיבת הארץ רעה, ויהושע וכלב שבחוה. עשרה מרגלים קראו להם, בקטנות הדעת וחולשת הרוח, בהתעלמות מהצו האלוקי ומבלי להבין את גודל החזון והשעה: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו!" (במדבר יג לא). לעומתם יהושע וכלב קראו להם, בגודל הדעת ועוצמת הרוח, מתוך הכרה בצו האלוקי ובגודל החזון והשעה: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה!" (במדבר יג ל). לבל יחמיצו את גודל השעה ולבל ימאסו בארץ חמדה. כי בחירתם היא לדורות.
עם ישראל כיחידים וכציבור נדרשו לבחור אחרי מי הם הולכים. והאם הם נכנעים לנרגנות ולבכיינות, לחולשת הרגע וחיי השעה. או שהם מתמלאים בעוז ותעצומות ומכירים בגודל השעה, והשלכותיה לדורות ולנצח נצחים.
בכייתם ובחירתם העדיפה את חיי השעה והרגע, החמיצה את ההזדמנות והפכה ל'בכיה לדורות'!
בשלב מאוחר יותר עם ישראל מבין את טעותו. יש המבקשים לתקנה ולהעפיל: " וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמור הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ד' כי חטאנו" (במדבר יד מ). אולם זו התעוררות מאוחרת , הנזק כבר נעשה והוא בלתי
הפיך: "ויאמר משה: למה זה אתם עוברים את פי ד' והיא לא תצלח" (שם).
מדרש מפורסם מתאר את הפער שבין היחס של האדם למעשה שלו 'בשעת מעשה' לבין האופן שבו המעשה נתפס אח"כ 'לדורות' – בפרספקטיבה של שנים קדימה: "אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז כא): 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד יד): 'הנה הוא יוצא לקראתך', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו: "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר", עגלות מפוטמות היה מאכילה" (רות רבה פרשה ה ו). אז מה ניתן ללמוד מכך? שבשעת מעשה יש להתייחס לכל מעשה טוב ומתבקש ('מצוה'), כאילו מדובר על דבר שיש לו ערך גדול, וארוך טווח, לדורות, ולא דבר של מה בכך! כדי שלא תוחמץ השעה ולא תהיה 'בכיה לדורות'.
אסתר היתה יוצאת דופן. היא היתה 'בעל הנס שהכיר בניסו' (עפ"י נידה לא א), היא הכירה בגודל הנס והאירוע ההיסטורי לו היתה שותפה. לא כנס מיוחד, לשעתו, אלא כמסר לדורות. ועל כן ביקשה: "קבעוני לדורות וכו'. כתבוני לדורות" (מגילה ז א). וזכתה שיזכר לטובה, לנצח: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר ט כח). "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר" (רמב"ם מגילה ב יח).
היחיד והציבור מתבקשים לבחור מידי שעה בחירות שונות. פעמים בשעה של קטנות הדעת וחולשת הרוח. והבחירות נעשות מתוך חשבונות של שעה, של כאן ועכשיו. קשה לראות בהחלטות הללו משהו גדול שישפיע לדורות. רק לאחר זמן מתברר שזו היתה 'בחירה לדורות', או שמא 'בכיה לדורות'. בדיעבד קשה להבין וקשה להסביר למה התרשלו באותה העת בבחירתם.
זה האופן שבו חכמים מעבירים את הלקח מחטא המרגלים, לדורות, כ'בכיה לדורות'. מעתה ואילך, כבר בשעת מעשה צריך לבחון את המעשים כפוטנציאל של 'בחירה לדורות' כדי למנוע 'בכיה לדורות'. את המסר האקטואלי להיום, נפיק כל אחד לעצמו ולבחירותיו.