אחרי מות - הפקת לקחים נכונה

פרשה ומימושה – אחרי מות -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

פרשתנו פותחת בעבודת הכהן במקדש ביום הכיפורים. היא מתחילה  בציון מועד הציוי "אחרי מות שני בני אהרון" ומשמע מכך לכאורה שהציווי נובע 'כהפקת לקח' מהאסון של מות שני בני אהרון בחנוכת המשכן ביום השמיני בהקריבם 'אש זרה'. "דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות. כי בענן אראה על הכפרת. בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וגו'"  (ויקרא טז ב-ג). חכמים עסקו בהרחבה בשאלה: מה היה חטאם של בני אהרון, שכן התורה עירפלה את ה'עובדות': "בהקריבם אש זרה". העובדות חשובות מאד בתהליך הפקת הלקחים. השלב הראשון בתהליך הוא ברור מדוייק של העובדות. רק כך ניתן להגדיר בדייקנות מה היה ליקוי, וממנו נגזר הלקח שיש להפיק לעתיד. מהפתיח של פרשתנו ניתן ללמוד שהחטא והליקוי היה בקשתם של בני אהרון ל'קרבה יתירה' לקודש, ללא סדר נכון, שהביאה למותם. ולכן הלקח והתיקון הנדרש לעתיד הוא 'סדר העבודה' בכניסה  לקודש.

יש ששאלו אם כן מדוע  התורה אינה מביאה את הלקח בסמוך לאירוע. בפרשת שמיני. וכן שאלו הרי כבר שם בסמוך ציוותה התורה על איסור הכניסה לקודש 'שתויי יין' (ויקרא י ח). ויש שהסיקו מכך שגם הוא 'הפקת לקח' אמנם בדרך ההפוכה: "רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש" (רש"י ויקרא י ב). כלומר שמתוך הפקת הלקח והתיקון ניתן להבין את העובדות ואת החטא והליקוי.

וכן יש ששאלו על הזיקה בין 'סדר העבודה' והכניסה לקודש הקודשים  לבין יום הכיפורים. הרי הציוי לקיים את סדר העבודה ביום הכיפורים מופיע רק בסוף הפרשה ולא בתחילתה: "דמשונה פרשה זו מכל הפרשיות שבתורה שכתב תחלה באיזה יום ואחר כך מה שיקריבו (כדאיתא בפרשת אמור ובפרשת פנחס בי"ד לחודש תקריבו וכן כולם) וכאן כתב תחלה כל סדר העבודה ובסוף כתב בחודש השביעי? ואיפכא הוי ליה לכתוב בחודש השביעי וגו'" (רבי אברהם דנציג סוף ספר חכמת אדם).

ועוד יש לשאול, הרי יום הכיפורים ההוא יום כפרה לישראל. ו'סדר העבודה' הוא גם סדר הכפרה לישראל. "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז יז).  מכאן שיש לו ערך בפני עצמו. ולא רק כ'לקח' ממות שני בני אהרון.

רבי אברהם דנציג מביא 'מסורה' של הגאון מוילנא, שבפרשה זו יש שני ממדים. לאהרון היתה אפשרות להכנס בכל עת שרצה ל'קודש הקודשים' ועל כן היה נדרש לפני כן ל'סדר העבודה', כ'לקח' ממות שני בני אהרון, גם שלא ביום הכיפורים. אולם לדורות, לא הותרה הכניסה  אלא  ביום הכיפורים: "נשמע מזה שדוקא שאר כהנים גדולים אסורים ליכנס לקודש קדשים אלא ביום הכפורים אבל אהרן היה מותר ליכנס בכל שעה ושעה רק שיכנס בסדר העבודה שנאמר בפרשה זו" (שם, כדאי לעיין שם בפירושו במלואו).

בתקופה האחרונה, לאחר שוך סערת הבחירות ישנם רבים המבקשים להפיק את הלקח מתוצאותיהם ומהקמפיין כולו של מפלגות הציונות הדתית? יש כאלה הטוענים שמדובר על שינוי מגמה. על הצבעת אי אמון במפלגה ציונית דתית מגזרית. ועל תום העידן של הצורך במפלגה מגזרית. האם אכן העובדות תומכות בכך? או שהמגמה לא השתנתה, והפיצול של המצביעים המגזריים בין שלוש מפלגות הוא זה שדלדל את שלושתן? אין חולק על כך שבעקבות תוצאות הבחירות וירידת כוחה האלקטורלי של המפלגה תצטמצם יכולתה להשפיע על סדר היום של מדינת ישראל.

הפקת לקחים נכונה היא  חשובה מאד, ועליה להיעשות בחרדת קודש. משום שכמו בפרשתנו, יש לה השלכות גורליות לעתיד. לקח שגוי עלול להכשיל את העתיד. המפתח להפקת לקחים נכונה הוא ניתוח מדוייק של העובדות. יש שני סוגים של 'מפיקי לקחים'. יש שמגיעים מתוך כוונה אמיתית ללמוד ולהפיק את הלקחים. ללא דעות קדומות, מתוך חרדת קודש ותחושה של כובד האחריות. לעומתם אלה שבאים עם אג'נדה מלכתחילה, והם מנסים 'לארגן' את העובדות, ואת ניתוח הסיבות כדי לאושש את האג'נדה שלהם.

אז מהם העובדות, שלא ניתן להתווכח עליהן? בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, לא חל שינוי בהיקף מצביעים למפלגות מהציבור הדתי לאומי - 12 מנדטים. ב2013 -  12 מנדטים למפלגה המאוחדת של הבית היהודי-תקומה. בבחירות ב2015 –פיצול 8 לבית היהודי וקרוב ל-4 ל'יחד' שלא עברה את אחוז החסימה. וכעת – 5 לאיחוד מפלגות הימין, קרוב ל4 לימין החדש, וקרוב ל4 לזהות. אין מידע מדוייק כמה קולות של מצביעים לא  דתיים היו לשתי האחרונות. שאר המנדטים של הציונות הדתית שהתחלקו במפלגות שונות רובם בליכוד, לא מסיבות אידאולוגיות של אנטי מגזריות אלא מתוך החשש שתעלה לשילטון מפלגת שמאל.

אז מה הלקח שניתן ללמוד מכך? האם יש כאן שינוי מגמה דרמטי? כנראה שלא. הלקח המבוסס היחיד הוא שכאשר לא מתעלים מעל ההבדלים הקיימים בין הזרמים שבתוך הציונות הדתית, ורצים במפלגות מקבילות מאבדים כח!

אז מדוע יש הסבורים שיש כאן שינוי מגמה של אנטי מגזריות?

ומדוע הם מיהרו כל כך לפרסם את לקחיהם עוד לפני שכל הנתונים המדוייקים היו בפנינו?

אולי מלכתחילה היתה להם אג'נדה, וזה מה שהם היו רוצים שיקרה?