בונים עתיד ביחד
פרשה ומימושה – פרשת שמיני - החודש - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
האסון שאירע לנו בשבת שמחת תורה לימד את כל מי שהיה צריך לכך שכולנו אחים. אחים לגורל וליעוד משותף.
היו מי שפקפקו בכך בערב החג, והיו אף מי שפעלו בכוחנות בהשקעה של מיליונים, כדי לפלג ולזרוע שנאת אחים, להדגיש את המפריד והמפלג. ניכר היה שהמטרה היתה פוליטית, להפיל ממשלה ולחזור לשלטון, והכל תחת שמות מוסווים ואמתלות שונות ומשונות. החמור מכל היה הקריאות ש'אנחנו לא אחים'. וכנגדם התחנונים של ה'אחים' שביקשו להזכיר שלאורך ההיסטוריה, בכל פעם שהתכחשנו לכך ש'אחים' אנחנו, היו אלו האויבים שניצלו זאת, והיכו בנו ל"ע והזכירו לנו ש'אחים אנחנו'.
עם שחר שבת שמחת תורה פשטו המחבלים השטניים המפלצתיים. הם הרגו שחטו ואנסו את אחינו ואחיותינו בקריאות 'אטבח אל יהוד' ללא אבחנה, בין דתיים וחילוניים, בין בעלי דעה ימנית ושמאלנית, אנשי הקיבוץ המושב והעיר. מבחינתם כל היהודים אחים, כולם 'מתנחלים' ולכולם דין שווה. תזכורת כואבת.
להבדיל בין האור והחושך הקודש והחול, מיהרו להגיע ה'אחים' הגיבורים מכל רחבי הארץ לדרום, כדי להציל את 'אחיהם' בקיבוצים, שלא הכירו, ולא התבקשו, ללא הבדל השתייכות ומוצא. בדרכם הזכירו לנו ש'אחים' אנחנו. חלקם שילמו על כך בחייהם. צוואתם היתה: 'לא ניתן יותר להפריד ביננו!'.
אולם לא היתה זו התעוררות של אחווה לשעתה. היא מלווה אותנו מאז, את הלוחמים בחזית, מכל המגזרים ללא הבדל. בלחימה 'כתף אל כתף' ובמסירות האחד לחיי השני. ואת המתגייסים בעורף לסיוע ללוחמים, בחיבור הלבבות. מהארץ ומהתפוצות. זהו רוב העם. הוא משווע לאחדות, לנצח. הוא בטוח שרק באחדות ניתן לבנות את העתיד. שרק האחדות תאפשר לנו לעמוד מול האתגרים שעומדים בפנינו. האתגר שלא הושלם עדיין בעזה. ניצחון על החמאס והשבת יקירנו החטופים. ומול חיזבאללה בלבנון, אתגר שמדינת ישראל לא ידעה כמותו. רק אחדות תוכל להוות תשתית לרפוי ולשיקום החברה לאחר מחדל שבת שמחת תורה, לבנין מחודש של מנהיגות ציבורית ושיקום אמון העם במנהיגות. להפקת לקחי צה"ל מהמחדל, ללא משוא פנים, ולבנינו המחודש לנוכח אתגרי העתיד, להעניק למדינה בטחון קיומי.
בימים האחרונים נדמה שיש בתוכנו מיעוט ש'השיעור' שקיבלנו לא הספיק להם. בעיצומה של מלחמה כאשר לוחמנו נלחמים בחירוף נפש בלב עזה, וחבריהם מגינים כחומה בצורה על גבול הלבנון. הם, כמו ב'שידור חוזר', חוזרים לאותם מיתארים של ערב שבת שמחת תורה. להסית איש באחיו, לחסימת כבישים, להבערת צמיגים, לנסיון להפוך ניידת משטרה, ושלטי ענק במיליונים. המטרה אותה מטרה פוליטית, האמתלות התעדכנו. דרישה להיכנע לדרישות החמאס בתמורה להשבת החטופים עכשיו, גיוס חרדים עכשיו, בחירות עכשיו, ועוד. המשמעות, תבוסה במלחמה, ואבדן הישגיה שנקנו בדם הנופלים, שקרבנם יהיה לשווא, פגיעה אנושה בהרתעה האזורית, אבדן הסיכוי להחזיר את החטופים, ועוד.
אולם הפעם, הציבור הרחב, שלמד את השיעור, לא יתן לכך יד. המילואימניקים שנלחמו כתף אל כתף, ומסרו את נפשם האחד לחיי השני, והיושבים בעורף שנרתמו לסייע ללוחמים, לא יתנו להם להפריד ביננו. המשפחות השכולות שאיבדו את היקר להם מכל, והפצועים, לא יסכימו שקורבנם יהיה לשווא. עשרות האלפים שגלו מביתם בגבול הצפון ובדרום בעקבות המלחמה, לא יסכימו ששנאת חינם תביא להם גלות שנית. כל האנרגיות של כל אלה יופנו לבנין העתיד של עם ישראל ומדינת ישראל, ביחד.
בפרשתנו נחתם תהליך בנית המשכן וההכנות לעבודה במשכן: "והיה המשכן אחד" (שמות כו ו). המבנה של המשכן משקף את מודל האחדות בעולם: "והמשכן קראו 'אחד' כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים". בנייתו איחדה את כל העם, שכולו היה שותף בנדבתו.
השבת נקראת שבת 'החודש' משום שהיא סמוכה לר"ח ניסן, ובה קוראים גם את פרשת "החודש הזה לכם וגו'" (שמות יב). את הציווי על ההכנות לגאולה ולהקרבת קרבן הפסח שמבטא בהלכותיו את יסוד האחדות בעם ישראל ובחירתו ע"י הקב"ה: "ומפני שהשם יתברך לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיות שלו מורה בזה שהוא יחיד, שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית, וכו'. וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. וזהו עצם הקרבן הזה, לכך היה כל העבודה הזאת בענין אחדות, כי היה מצות הקרבן לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו, שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק וכו', כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד וכו', אבל דבר שהוא שלם יש בו אחדות, וכו', וכן בבית אחד יאכל, כל הענין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשתי מקומות, וכו'. וכן "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כי אם צלי אש" הכל ענין זה, כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין על ידי הבשול ומתחלקין, אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד" (מהר"ל גבורות השם ס).
מפטירים בנבואת יחזקאל (מה) על הגאולה העתידית, הבנין וחנוכת הבית השלישי שתהיה בר"ח ניסן. גם הגאולה תלויה באחדות העם: "וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר (ירמיה נ ד): "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ד' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו וגו'". כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה" (תנחומא ניצבים א).