קריאה אלוקית לבחירה ולחירות
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – ויקרא - תשפ"א
שבוע של בחירות בפתח. בפעם הרביעית תוך שנתיים. אחד היתרונות של שבת קודש, הבאה עלינו לטובה, שהיא מרחיקה אותנו ליממה מאמצעי התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות, ומחלק מהשיח המתלהם שמשסה איש באחיו ומפלגה באחותה. השבת ונשמתה היתירה, מאפשרת לנו להתבונן במתרחש, מלמעלה, ללא רעשי הרקע של המולת קמפיין הבחירות.
בחירות חופשיות, לשלטון עצמי שלנו, במדינת היהודים הריבונית המפותחת, בערב חג החרות וזכרון היציאה שלנו ממצרים, היה אמור להיות אירוע משמח ומרגש. זוהי זכות מיוחדת שמביאה לידי ביטוי את השינוי הגאולי הדרמטי של תקופתנו, שקיבל תאוצה בעקבות הקמת המדינה ושיבת ציון. לאחר אלפיים שנות גלות, שברובן היו היהודים בני חסות, שחייהם היו תלויים בשרירות ליבם של שליטיהם הננו 'עם חופשי בארצנו' שבוחר את מנהיגיו שינהלו את חייו. למרות האופן שבו מתנהלת הפוליטיקה בישראל כיום, אל לנו להתעלם מהמשמעות הדרמטית הזו.
לא בכדי מזוהה 'זכות הבחירה', לבחור בעצמו ולא שיכתיבו לו את מנהיגיו, עם מדד החירות האנושית של היחיד. היא מביאה לידי ביטוי את היותו של האדם ישות עצמאית, בעלת בחירה, לטוב ולרע. זה שיכול לבחור באמת או בשקר, ולעשות טעויות בבחירתו. עובדה זו הובלטה אצל ה'אדם הראשון' שהתאפשר לו לבחור והוא נכשל בבחירתו וחטא באכילתו מפרי עץ הדעת.
פרשת ויקרא פותחת את ספר ויקרא. היא נפתחת ב'קריאה' אלוקית למשה להכנס למקום השכינה: "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לד' וגו'" (ויקרא א א-ב). "בעבור שלא היה משה יכול לבא אל אהל מועד, להיותו נגש אל המקום אשר שם האלקים רק בקריאה שיקרא אותו" (רמב"ן שם). זוהי מעין 'קריאה' והזמנה לעלות ולהתקרב אל הקודש. מתוך 'קריאה' זו מצווה הקב"ה למשה את תורת הקרבנות. תורה זו קשורה בקשר הדוק ל'בחירה האנושית' שראשיתה בבחירתו של אדם הראשון: "אדם כי יקריב מכם קרבן - למה אמר 'אדם' ולא אמר 'איש'? ירצה לומר, כי יחטא ה'אדם', כמו 'אדם הראשון' שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן" (תנחומא ויקרא א ח).
בתחילה עוסקת הפרשה בדיני קורבנות הנדבה לסוגיה, אשר באים מתוך 'בחירה' ורצון להתקרב לקב"ה, ולא מתוך חובה: "אדם כי יקריב מכם - כשיקריב (ת"כ) בקרבנות נדבה דבר הענין" (רש"י ויקרא א ב). כך גם דיני המנחה שבאה כנדבה (בתחילת פרק ב). וגם דיני קרבן השלמים (המוזכר בתחילת פרק ג') "שלמים – וכו'. שמשמע לשון נדר וצריך 'לשלם' את נדריו שהוא לשון תשלומים" רשב"ם שם ג א, ובחזקוני שם). ולאחר מכן מפרטת התורה את דיני קרבן החטאת (פרק ד') על 'חטא' הבא כתוצאה מבחירה שגויה של האדם: "אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת" (רש"י שם ד ב). יכולה זו להיות בחירה שגויה של היחיד או טעות של איש הציבור: הכהן המשיח ('חטאת הכהן המשיח'), והנשיא ('חטאת הנשיא'), ובין אם מדובר על טעות של הציבור כולו ('פר העלם דבר של ציבור'). כך גם לגבי קרבן האשם (פרק ה').
חג החירות הוא חג מכונן שמעצב של הדיאן אי הלאומי של העם היהודי. עם שצמח מעבדות לחירות. "עם שהחירות היא גורלו הנצחי" (עולת ראיה, ח"ב, עמ' רמד-רמה) מצוות רבות הן זכר ליציאת מצרים. שכן היא אבן יסוד באמונה היהודית. שכן החירות היא מרכיב יסודי בתפיסת עולמו. ולכן בתורתו יש תשדורת שלילית לגבי העבדות לבשר ודם להגיגי רוחו ולנטיותיו. "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים' – עבדי הם, ולא עבדים לעבדים" (בבא מציעא י, א). היא אף הגבילה את משך הכפיפות של העובד למעסיקו (הרמ''א חו''מ שלג, ג).
בדרך כלל מקובל לייחס את מהפכת 'זכות הבחירה החופשית למאה השמונה עשרה, ולתקופה קצרה באתונה שלפני הספירה, אולם עקרון זה נקבע כבר שנים רבות לפני כן בתורתנו: "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור" (ברכות נה ע"א), והוא נלמד שם מבחירתו של בצלאל. "צריך שיהיה מתמנה ע"י המלכת הציבור, ואפילו בממונה מאת המלך, שהרי [בצלאל] נתמנה ממלך מלכי המלכים הקב"ה. ומכל מקום, הראה הקב"ה תורה לדורות, שצריך המלכת הציבור, וקל וחומר לממונה על פי מלך בשר ודם, שצריך המלכת הציבור. ואסור לו לעמוד במינויו להיות עליהם פרנס בלא הסכמתם אף על פי שבעצמו הוא ראוי לכך (הראי"ה קוק, באר אליהו, עמ' מ).
הנכונות להקרבה במבחן החיים
הפרשה בחיי המעשה – פרשת ויקרא - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
השבת נתחיל בקריאתו של ספר ויקרא שעיקר עניינו בקרבנות: "והנה רוב הספר הזה בקרבנות, בתורת הקרבן והמקריבים, ובמקום שיתקרב בו. ויבואו בו קצת מצות נגררות עם אלה. (הקדמת הרמב"ן לספר ויקרא). העיון שלנו בפרשיות מכוון ללמוד מהן כיצד עלינו ליישם את התורה אל מול אתגרי החיים המודרניים. בשגרה ובעת חרום. כיום, שאין לנו מקדש ואין קרבנות מה ניתן ללמוד מפרשת הקרבנות?
הפסוק הראשון של הפרשה והפרק מורה שמדובר בו בקרבנות נדבה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א ב). "אדם 'כי' יקריב מכם - כשיקריב (ת"כ), בקרבנות נדבה דבר הענין" (רש"י שם). מדובר בקרבנות שאינם חובה על המקריב. הוא מתנדב להקריבם ממיטב כספו, מרצונו ומטוב ליבו.
פסוק זה גם עוסק באופן ההתנהלות של המקריב. המפרשים התקשו בצורך להוסיף בו את המילה 'מכם', הרי היה מספיק לומר 'אדם כי יקריב קרבן לד''?
מכאן הסיקו שהמילה 'מכם' באה ללמד על מהות ההקרבה מצד המקריב: "'אדם כי יקריב מכם' - כי יקריב 'מעצמכם'! בוידוי דברים והכנעה, על דרך ונשלמה פרים שפתינו וכאמרו "זבחי אלהים רוח נשברה" כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת" (ספורנו שם). ההקרבה אינה טכס פולחני מאגי אלא פעולה שמחייבת את המקריב לתת משהו משמעותי 'מעצמו' לד', - 'מנפשו'. כביכול הוא נוטל 'מנפשו' מהדבר היקר לו ביותר ונותן כקרבן לד'. לעומתו יש שפרשו שהנתינה צריכה להיות משהו משמעותי גם ברובד הגופני, ע"י הצום הנלווה לקרבן, שבו הוא כביכול ממעט מגופו, היקר לו ביותר, ונותן לד': "'אדם כי יקריב מכם' מגופו ממש, ע"י צומות ורוח נשברה, זהו קרבן לה' וחלק גבוה לבד" (כלי יקר שם).
בסוף הפרק (א יז) מעיר רש"י הערה חשובה עפ"י הגמ': "נאמר בעולת בהמה: 'אשה ריח ניחוח לד'' ובעולת העוף: 'אשה ריח ניחוח לד'' ובמנחה: 'אשה ריח ניחוח לד'' לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים!" (מנחות קי א). עלות קרבן בהמה גדול לאין ערוך מקרבן מן הצאן ובוודאי יותר מהעוף וממנחת חיטים. יש משמעות ל'גודל הנתינה' כי היא משקפת את הנכונות של הנותן, כמה הוא מוכן לתת משלו לד'. אולם מכיון שיש בקרבן גם מבחן לכוונת האדם ורצונו יש ערך גם לקרבן זול יותר אם הוא בא מתוך 'יכוון ליבו לשמים'.
הקשר בין האדם לאלקיו הוא קשר נאצל ומופלא, הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם. בדומה לקשר בין-אישי יש בו גם היבט של 'קרבן' במשמעות של 'נתינה' מעצמו ונכונות לשלם לשם כך 'מחיר', מהיקר מכל. לאדם קשה 'לתת' ולוותר על שלו, על רכושו, על נוחיותו ועל דברים שהם חלק מעצמו. ככל שמדובר על נתינה של דבר שהוא יקר ערך עבורו הקושי הולך וגדל. וככל שמדובר בפעולת נתינה שכרוכה בקושי ואף בסוג של סבל היא קשה יותר. אולם אם הקשר חשוב לאדם הוא יהיה מוכן 'לשלם' לשם כך 'מעצמו' אף אם ה'מחיר' כרוך בוויתור על דברים שיקרים לו. מכאן שגובה המחיר שהאדם מוכן לשלם לשם דבר מסויים הוא סוג של 'מבחן' ו'מדד' של אמת לרמת החשיבות שלו בעיניו.
ה'קרבן' הוא מלשון 'קרוב' שמקרב את האדם לקב"ה. בסופו של דבר, למרות שב'נתינה' יש סוג של קושי, עצם השגת המבוקש, ו'קירבת אלוקים' מסב לאדם אושר ורוממות רוח.
בלשון ימינו המושג 'קרבן' מקבל משמעות נוספת. הוא ביטוי ל'מחיר' שהאדם מוכן 'להקריב' ולשלם מהיקר לו לשם השגת יעדים בעלי ערך. העולם המודרני הוא עולם הישגי וחומרני. מי שמבקש לשלב בו את ערכי היהדות, הקודש ומצוות התורה, צריך להיות נכון 'להקריב' ולשלם מחירים. בין אם מדובר על הצורך בעמידה בקשיי קיום אורח החיים של קיום תורה ומצוות, להשכים לתפילה, להימנע מאכילת דברים אסורים ועוד. ובין אם מדובר על מחיר ב'זמן' שהוא מקדיש לתורה ותפילה, לקיום המצוות, לבנין המשפחה, לשביתה בשבת, כשיש בסביבתו כאלה ש'מנצלים' את הזמן הזה לקידום ה'קריירה'. וכן אם מדובר על 'מחיר' חברתי; להיות 'שונה' במידת מה מהסביבה: בהתנהגויות הדתיות; בתפילות ובברכות, בסוגי ה'בילוי' בשמירת הלשון, ב'אמות המידה' של הצניעות שבין המינים, ואפילו בדעות ובהשקפת העולם. האדם הוא יצור חברתי, קשה לו להיות 'חריג'. גם ביחס ל'קרבנות' אלה בסופו של תהליך השגת היעד של הקדושה בחיי המעשה תסב לאדם אושר ורוממות רוח.