לְנַצֵּחַ יַחַד לָנֶצַח
פרשה ומימושה – פרשת וארא – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
לפני קצת יותר משבוע אמר דובר צה"ל בתשובה לשאלה כי: "סביר להניח שהקרע בעם ומוכנות הצבא לתפיסת חמאס זה אחד הדברים שקשורים להחלטת חמאס לצאת למתקפה". (ישראל היום). דובר צה"ל, הוא גורם רשמי המבסס את הערכותיו על עובדות, על מידע מודיעיני ועל חקירת המחבלים שנתפסו. לראשונה הוא יוצא באמירה רשמית שהיה קשר ישיר בין בחירת העיתוי של האסון הגדול שאירע לנו בשבת שמחת תורה ובין הקרע שנוצר העם, והקריאות לסרבנות. פעם נוספת נוכחנו, כמו פעמים רבות נוספות בהיסטוריה שלנו, שלפגיעה באחדות העם עלול להיות מחיר כבד.
הציבור הבין זאת כבר באותו היום. השינוי היה מידי. גילויי האחדות להם זכינו מאז היו חסרי תקדים. כעת ישנה התארגנות של מילואימניקים שתובעים מאנשי הציבור והתקשורת, לשמר את האחדות לָנֶצַח, גם אחרי הניצחון! האסון צרב בנו בצריבת אש על הבשר החי את היותנו יהודים, אחים, בעלי גורל ויעוד משותפים, לנצח. המילואימניקים לא יסלחו למי שיחזור לשיח הארסי של הפירוד, הפלגנות, והחיטוט בחסרונותיו של הזולת.
הפרשיות הראשונות של ספר שמות עוסקות בשעבוד במצרים, ובתהליך היציאה משעבוד לחרות ולגאולה. העיון בפרשיות הללו מלמד על העבר ועל העתיד. מודל הגאולה וההתקדמות העתידית של עם ישראל דומה למודל של יציאת מצרים, כפי שאנחנו מזכירים בתפילת השבת: "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית וכו'".
עפ"י חז"ל משה רבנו התלבט בשאלה מה גרם לעם ישראל שעבוד כל כך קשה? אחרי האירוע של מריבת 'דתן ואבירם' הוא קיבל תשובה: הקושי של השעבוד נבע מהפגיעה באחדות בעם: "'וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר וכו'' – וכו'. היה משה מהרהר בלבו ואומר: מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות?! כיון ששמע דבריו, אמר לשון הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראוין לגאולה! לכך אמר 'אכן נודע הדבר' - עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים" (שמו"ר א ל). 'לשון הרע' – בהקשר זה משמעו שהיה ביניהם דיבור שלילי ומלשינות שגורמת למחלוקת פנימית. מחלוקת זו נוצלה ע"י המצרים ואפשרה להם לשעבד ולהכניע את עם ישראל, לבל יתנגדו לשעבוד.
עפ"י חז"ל גם הגאולה העתידית, וקיבוץ הגלויות מבין העמים לארץ ישראל תלויה בגאולה: "וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה" (תנחומא דברים כט א).
חז"ל הדגישו שלאורך כל הדורות האחדות היתה המפתח לניצחון על אויבנו: "דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין (מספרי לשון הרע ומלשינים). לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין. וכו'. אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין. וכו'. לפיכך היו נופלים במלחמה" (דב"ר ה י). בימי אחאב היתה אחדות בעם, על כן למרות שהיו עובדי עבודה זרה, הקב"ה היה לצידם במלחמות. לעומתם בימי שאול שהיו צדיקים בין אדם למקום אבל לא היתה אחדות לכן נכשלו במלחמותיהם. על כך אמרו: "אהב את השלום ושנא את המחלוקת! גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקב"ה אין רצוני לנגוע בהן. שנאמר (הושע ד יז): 'חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ'. אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן? (הושע י ב) 'חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם'" (מסכת דרך ארץ זוטא - פרק ט).
הרב חרל"פ כתב: "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה וכו'" ('מי מרום' ח"ו עמ' קצו). הרב חרל"פ כותב שם שבדור התקומה הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל. האירועים האחרונים מורים, גם אם בדרך הקשה, שהנקודה העיקרית מקבלת דגש מיוחד, אין ארץ ישראל ללא אחדות. גם ולמרות חילוקי הדעות והמריבות: "סָמוּךְ לְעִקְבָא-דִּמְשִׁיחָא מִתְרַבָּה סְגֻלַּת הָאַחְדוּת בָּאֻמָּה, וכו'. טְמוּנָה הִיא סְגֻלָּה זוֹ בְּמַטְמוֹן שֶׁל קָטֵגוֹרְיָא וּמְרִיבוֹת, אֲבָל תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה וְאַחְדוּת נִפְלָאָה, שֶׁמְּעוֹרֶרֶת הַרְגָּשָׁה כְּלָלִית לִצְפִיָּה לִתְשׁוּעַת הַגּוֹי כֻּלּוֹ" ('אורות התחיה' כה).
לְנַצֵּחַ יַחַד לָנֶצַח!