לזכר אימי מורתי נחמה שנוולד ז"ל שהשבוע מלאה שנה לפטירתה.

חטא העגל הינו אחד האירועים החמורים בתולדות עם ישראל שעיצב והותיר את חותמו מאז התרחשותו על כל הדורות. חכמים עסקו בו בהרחבה בשאלה מי היו אלה שהובילו וגרמו לו האם העם היה שותף או שרק ה'ערב רב' עסק בהכנת העגל. ומה בעצם היה חטא זה, האם היה חטא של עשיית עבודה זרה, עבודה זרה בשיתוף (גמ' סנהדרין סג א, עבודה זרה נג ב, רש"י בפרשתנו), או תגובה למצוקה של העם שחשש שמנהיגו הבלעדי כבר איננו בין החיים, ועם שלם על נשיו וטפו נמצאים בלב המדבר בארץ ציה וצלמוות ללא מי שיכווין אותו וינחה אותו בדרכו. על כן הוא מבקש לעצמו תחליף להנהגה שאיננה: "כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים" (רמב"ן שמות לב א, א"ע, כוזרי ועוד). כל אחת מהאפשרויות מעלה שאלות שיש לתת עליהן את הדעת. ביחס לאפשרות האחרונה אנו מבקשים לשאול כיצד השלה העם את עצמו ש'עגל זהב' עשוי לפתור לו את בעיית העדר מנהיגות של בשר ודם? "תימה וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה בן יומו לא העלם ממצרים?" (פי' הריב"א על התורה כאן). חכמים בארו שהיה בו סוג של כישוף פלאי (גם אם הוא לא הספיק לעמוד במבחן, שכן הוא נשרף ונכתת לפני כן ע"י משה), מבית מדרשם של חרטומי מצרים. וכן שהצליחו ליצור מראית עין שיש בעגל רוח חיים ויכולת תנועה: "שהיה בו רוח חיים שנאמר (תהלים קו): 'בתבנית שור אוכל עשב' וראה שהצליח מעשה שטן" (רש"י שמות לב ה). אולם עדיין יש לשאול לשיטה זו מדוע עשו את העגל, אפי' לדעתם שסברו שמשה לא חזר כי איננו עוד, הרי היה שם אהרון והיה יותר הגיוני שהוא אשר יחליף את משה רבנו כמנהיג?

פרשת חטא העגל משקפת תופעה פרדוכסלית שמאפיינת את הבחירה האנושית. בעיתות משבר ובעת שנדמה שנמצאים במבוי סתום כאשר נדמה שאין פתרון הגיוני זמין, ואין מוצא. יש נטיה אנושית לנסות למצוא פתרונות בכל מחיר. למרות שהאדם הוא יצור תבוני, ומשתדל להתנהל ולבחור את בחירותיו על פי הגיון ושיקול הדעת, במצב שכזה תמיד יהיו כאלה שינסו להפעיל הגיון אלטרנטיבי או חשיבה יצירתית ב'הפוך על הפוך' כדי לפתור את הבעיה, ולו אף ליצור מראית עין שבכך הבעיה תפתר. ואם לא תפתר מיד אז בהמשך בחלוף הזמן. האדם נוטה לבחור בפתרונות מסוג זה משום שהיה רוצה להאמין שלבעיה יש פתרון, מאשר להגיע למסקנה שזוהי בעיה ללא פתרון שיש צורך לחיות אתה כמות שהיא.

אולם פעמים רבות הבחירה בפתרונות היצירתיים הללו מסתברת כבחירה טרגית. הפתרונות הללו אינם הגיוניים ואינם ישימים. הם לא יותר מ'מקסם שווא', שאינם מביאים לתועלת אלא אף גורמים נזקים. (כל נסיון להשליך מכאן על ארועים אקטואליים בדורנו, תהיה על אחריותו של הקורא בלבד).

איך שננסה להפוך את התמונה בסופו של דבר הבחירה בעגל היא בחירה בגוש זהב שאינו יכול למלא את ציפיות השווא שתלו בו.