אמת נצחית מול קמפיין חלול קצר טווח
פרשה ומימושה – פרשת תצוה – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש לע"נ אימי מורתי מרת נחמה בת ר' מאיר הלוי ז"ל שמלאו השבוע שבע שנים לפטירתה.
בחברה דמוקרטית הזירה הציבורית היא המקום בו מתקיים הדיון הציבורי. בה מתלבנות הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. זהו המקום שבו מובעות הדעות ומתקיימים הוויכוחים בין בעלי הדעות השונות. חברה דמוקרטית צריכה לתת לכל דעה הזדמנות שוויונית להביע את עצמה ולהשפיע על דעת הקהל. הדעות השונות משוקפות אח"כ ע"י נציגי הציבור הנבחרים - בחוקים הנקבעים בבית המחוקקים ובהחלטות המתקבלות בממשלה.
בעבר הרחוק השיח התקיים פנים אל פנים, ועל לוחות המודעות (שלטי חוצות). מאז התפתחו העיתונות ואמצעי התקשורת עבר הדיון לדפי העיתון ולשידור הציבורי ובשנים האחרונות חלק ניכר ממנו עבר לרשתות החברתיות.
כל צד בויכוח הציבורי מבקש להטות את הכף לדעתו. הדרך הראויה לעשות זאת היא לשכנע את הציבור מדוע הוא צודק. לעיתים הוא מנהל קמפיין מאומץ לשם כך. אחת הדרכים להטות את הכף ולהשפיע על דעת הקהל היא להראות שרוב הציבור נוטה לדעתו.
אולם יש מצבים שבהם אחד מהצדדים מבקש להטות את הכף לדעתו גם כאשר רוב הציבור אינו בדעתו. לעיתים לשם כך הוא פועל בדרכים מתוחכמות ומריץ קמפיין פרסומי כדי ליצור מצג שווא שזוהי דעת הרוב. הקמפיין משתמש בשילוט חוצות מאסיבי על שלטי ענק בכל מקום, ובפרסום רחב היקף באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. הניסיון מלמד שקמפיינים כאלו מצליחים להשפיע על דעת הקהל גם אם לפעמים רק בצורה מוגבלת (כי יש רבים שיודעים לזהות שזה מלאכותי).
קמפיין מסוג זה הוא יקר מאד. משמעות הדבר היא שלמי שיכול לגייס משאבים רבים להובלת קמפיין עשוי להיות יתרון ניכר בהשפעה על דעת הקהל. זוהי נקודת תורפה משום שהמשמעות שלה היא שהיא מקנה לבעלי ההון יתרון בשליטה על דעת הקהל.
הרצון להשפיע להכתיב ולשלוט מוביל לא פעם גם להובלת קמפיין חלול, ולשימוש במידע כוזב שמטרתם להשפיע על דעת הקהל. לפעמים לשם כך גם מפרסמים מידע תחת שם של גוף שאיננו קיים, או שימוש באמצעים לא לגיטימיים (כגון שימוש בשכול, במצג של סרבנות ועוד), או באמצעות הגחכת הדעה הנגדית, דלגיטימציה, בוז או אף יצירת שנאה. העבר מלמד שכל אלה יכולים להשפיע לטווחים קצרים, גם אם בצורה מרחיקת לכת.
תורת ישראל מלמדת שה'אמת תיכון לעד' (משלי יב יט) ואילו 'לשקר אין רגלים' וסופו של השקר להגלות: "קושטא קאי, שיקרא לא קאי ('האמת עומדת השקר לא', שבת קד א). מי ששיקר ייתפס בקלונו, ואם גם גרם נזק עם ישראל זוכרו לדיראון עולם.
עם ישראל מטפח את הזיכרון ההיסטורי הציבורי לדורות רבים. את זכירת המאורעות המכוננים יציאת מצרים, מתן תורה, הקמת המשכן, ועוד. להוקיר ולזכור את הדמויות שפעלו והשפיעו לטוב או למוטב ('שש זכירות') גם לאחר אלפי שנים. גם אם מדובר על אירועים שהשפיעו לשעה ועל אחת כמה וכמה אם היתה להם השפעה לעתיד. היהדות מחנכת את האדם לפעול בעולם מתוך תודעה הסטורית. לא להסתכל רק על ההשפעה שיש לכל מעשה על ה'עכשיו' ועל הרגע, אלא לבחון אותו גם בראיה עתידית. כי "יש קונה עולמו בשעה אחת" (עבודה זרה יז א) ויש מי שמאבד את עולמו לנצח בשעה אחת.
בפרשתנו אנו קוראים על ההכנות לקראת האירוע המכונן של הקמת המשכן, על שבעת ימי המילואים, בהם תרגלו את הקמת המשכן. למרות שהתורה מקמצת במילותיה, ומתמקדת בעיקר בדברים שנחוצים לעתיד, בפרשתנו היא מרחיבה ומפרטת את הציווי על הקורבנות המיוחדים של ימי המילואים (וגם בפרשת צו), למרות שאלו קורבנות חד פעמיים, לשעה ולא לדורות "יצאו מילואים שאינם נוהגין לדורות" (סוכה מג א). "ויכולנו לומר שהכוונה במאמרים הללו שאין פרטי פרשת המילואים צריכים לנו, שאינם עתידין לחזור על השיעור ההוא והסדר ההוא. והיה די מכל הפרשה בכתוב (תצוה כח): "ומשחת אותם ומלאת את ידם וקדשת אותם וכהנו לי" (רמב"ן השגות סה"מ שורש ג). שאלה דומה עולה בגמרא: "הרי פרשת המילואים וכו' הרי אינן עתידין לחזור! מעתה יעקרו אותן מן המשנה?! אלא כדי להודיעך וכו'" (ירושלמי שביעית א א). "אלא כדי להודיעך - מה שהיה בימים הראשונים ואע"פ שאין עתידין לחזור ואין בהן צורך לדורות האחרונים" (פני משה שם). יש חשיבות לאיזכורם גם אם הם לא מחייבים את הדורות הבאים, בגלל טיפוח הזיכרון ההיסטורי והתודעה של אירועים מכוננים. וכן: "כי העבר הוא מורה המובהק של ההוה והעתיד ובכוחו לפתור בעיות מסובכות וקשיים מרובים להאיר לך הדרך אשר בה תלך ותשכיל" ('עלי תמר' שם).
המסר העיקרי של לימוד העבר והנצחתו ביהדות שלא נכון להעדיף הישג חלול בהווה על חשבון מה שיזכר ממנו אח"כ לדורות.