אתגרים קיומיים בזירה הבינלאומית – לפני ואחרי הקלעים

פרשה ומימושה – שבת בלק – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ה

הרב אליעזר חיים שנוולד

לזכר אבי מו"ר ר' משה שנוולד הכ"מ

11 שנה לצוק איתן - זכרים את הדר גולדין הי"ד ומצפים להשבת גופתו לקבר ישראל

בשבוע שבין פרשת חוקת לפרשת בלק, עיניים רבות יהיו מופנות לוושינגטון, לביקור חשוב ביותר של ראש ממשלת ישראל בארה"ב. ביקור ראשון לאחר ההצלחה הגדולה ב"ה של מבצע "עם כלביא" ובמהלכו גם שיתוף פעולה חסר תקדים בין ישראל לארה"ב, בעלת בריתה האסטרטגית, אך גם בתכתיב אמריקאי להפסקת הלחימה בזמן שהיה נכון לה.
נדמה שרק מעטים שותפי סוד שיודעים על מה ידונו שם, מה עומד על הפרק, איזה הזדמנויות מדיניות עבורנו, ומנגד האם גם דרישות למחירים מדיניים בעייתיים.

הזירה המדינית והבינלאומית היא זירה מערכה קיומית, ממש בדומה לזירת המלחמה הקינטית. במקביל למערכה הצבאית בה אנו נתונים מתקיימת מערכה מדינית קיומית בזירה הבינלאומית. על הזיקה שבין שתי הזירות כתב קלאוזביץ: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים" (בספרו "טיבה של המלחמה").
בזירת המערכה המדינית אין רואים בצורה מוחשית צבאות נלחמים זה בזה ולא תמיד רואים אוייב בעין, וצופים את מהלכיו. מהלכים מדיניים עשויים לחזק את המעמד הבינלאומי, לייצר בריתות שיחזקו אותו כדי לשמור מפני פגיעה באינטרסים שעלולים להשפיע על היכולת הצבאית – אמברגו וכו'.
יש מהפעולות שמתרחשות לפני הקלעים ואנו יודעים ושומעים
חלק מהפעולות הן מזימות שנעשות מאחרי הקלעים, בחשאי,
לפעמים הן מצליחות ונראות לפני הקלעים ולפעמים הן משתבשות ואז רק מי שזממם אותן יודע, שניסה ולא הצליח.
גם בזירה זו צריך להתנהל בצורה אסטרטגית ובמידת הצורך גם בצורה תחבולנית: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" משלי כד ו).

בכל מה שקשור למדינת ישראל, מצבה בזירה המדינית הבינלאומית לאורך כל השנים, מורכב מאחרות, ישנן מדינות שמתנהלות כלפיה בצביעות, בדו פרצופיות, ובסטנדרטים כפולים ביחס למה שהן דורשות מעצמן וממדינות אחרות. בחלקם ניתן לזהות גם התנהלות ממניעים אנטישמיים.

לאחר האסון בשמחת תורה תשפ"ד, כל זמן שמתינו היו מוטלים לפנינו ודמנו שתת – זכינו לחיבוק בינלאומי, באמצעות מסרים מדיניים של הזדהות והשתתפות בצער, גם בקרב עמי אירופה. משלחות מדיניות רמי דרג באו לבקר ולחזק.
אולם כאשר התחלנו להשיב מלחמה שערה – ולגבות את המחיר הראוי מאוייבנו התמיכה הפכה לביקורת, ואח"כ לסנקציות ולאמברגו, ולצוי מעצר בבית הדין הפלילי בהאג.

פרשת בלק הינה פרשה יחודית משום שהיא מתארת אירוע של מערכה מדינית לא צבאית, של נסיון לפגוע בעם ישראל בצורה לא קונבנציונלית, בקללות מטאפיזיות, ע"י קואליציה בין בלק ובלעם, בין זקני מואב וזקני מדין. אירוע מיוחד שמתרחש מאחרי הקלעים, שרק המעורבים בו יודעים מה הם זממו לעשות וכיצד הופרה עצתם, והקללה הפכה לברכה.
לעם ישראל נודע רק אח"כ מה שקרה, ע"י משה רבנו, ועל כך אומרת הגמ': "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (בבא בתרא יד ע"ב).
"ויש לי לעורר בדבר אחד הנה אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמנו עידי ראיה חוץ מפ' בלעם כי כל מופת מצרים ומדבר את הכל ראו עינינו ונעשה לפני ס' רבוא ולא נשאר א' מכל ישראל בחוץ שלא ראה וכו'" (שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנו).
יש בכך בטוי לטבעה של הזירה המדינית שיש בה מהלכים שמתנהלים מאחרי הקלעים, ולא תמיד הם נחשפים ונראים לפני הקלעים. פעמים שמזימות האוייב סוכלו טרם שהתרחשו, ומבלי שעם ישראל ידע על כך בזמן אמת, והתגלה רק בדיעבד.

מה היתה המוטיבציה שהניעה אותם להתאגד, וליצור קואליציה מדינית שתנסה לפגוע בעם ישראל בדרך זו? האם בלק חשש מאיום קיומי על מואב, או שהיה כאן מניע אחר?
"'הנה עם יצא ממצרים' - אמר ליה: ואת מה איכפת לך?!
אמר לו: הנה כסה את עין הארץ, שתי עיניים שהארץ תלוי בהם, סיחון ועוג, החרימום וכסו עיניהם, ואני מה אעשה". (תנחומא בלק ד).

הפגיעה בסיחון ועוג ערערה את היציבות של המערכת המדינית האזורית, ואת תחושת הביטחון. אולם בהערכת המצב הבטחונית שלהם, הם לא חששו מאיום קיומי: "והנה ידעו מואב כי ישראל לא ילכדו את ארצם מהם, כי שלחו להם כאשר שלחו לסיחון (דברים ב כט) "עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו", או ששמעו גם כן מניעת השם שאמר להם (שם שם ט): "אל תצר את מואב" ולכן אמרו לזקני מדין, אפילו שלא ילכדו את ארצנו, ילחכו ברובם את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, וילכדו להם את כל סביבותינו כאשר עשו לשני מלכי האמורי ויתנו אותנו למס עובד" (רמב"ן במדבר כב ג).
מסתבר לומר שהמניע של קואליצית מואב - מדין לא היה רק הגנתי, להסרת איום, אלא אידאולוגי - עקרוני, התנגדות למהלך האלוקי של הגעת עם ישראל לארץ ישראל ועלייתו על במת ההיסטוריה.