מתחילים מבראשית – מצפן רוחני וערכי לעתיד
פרשה ומימושה – בראשית - הרב אליעזר שנוולד – תשפ"ה

השבת נתחיל פעם נוספת מבראשית, מהיסוד. הפרשה עוסקת ביסודות הבריאה והיצירה הקדומים של העולם. יסודות שלא משתנים, אולם העולם מתחדש כל העת.
עבורנו הקריאה בפרשה היא מצפן להכוונת ההווה וחיי המעשה. קריאה חדשה בפרשה אינה רק חזרה על מה שכבר נלמד ומה שכבר התברר, אלא גם הזדמנות לברורים ותובנות חדשות עפ"י "הפשטות המתחדשים מידי יום" (רשב"ם בראשית לז ב).
אנו נמצאים בתקופת מלחמה, ומציינים שנה לרעידת האדמה הקשה שחוינו לפני שנה. בשנה שחלפה חלו שינויים דרמטיים ומרחיקי לכת, במישור הבטחוני והמדיני ובמישור האישי. תובנות התחדשו והתחדדו. המלחמה השפיעה גם על עולם החוויות וההתנהלות. בשעה זו אנו מחפשים מצפן רוחני וערכי שיכוון אותנו לקראת העתיד המתחדש.
נבקש לעמוד על כך לאור דברים שכתבנו לקראת פרששת בראשית לפני חמש שנים (עם מספר התאמות).
בריאת העולם שבפרשת בראשית מהווה יסוד להבנת המתכונת של העולם, חוקי קיומו ודרך התנהלותו. מתכונת זו קיימת בכל רבדיו ברובד הקוסמי וברובד האנושי, שכן 'האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול', "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו" (אבות דרבי נתן לא).
בבריאה ישנם שני יסודות: היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, היצירה והחידוש. מצד אחד יסוד היצירה הקבוע של חוקי הטבע שאינם משתנים, זהו יסוד העולם ובו תלויה יציבותו. והיסוד המשתנה, היצירה והחידוש מאפשר לעולם להתקדם ולהתפתח.
שני היסודות הללו חיוניים לקיום העולם, יסוד היצירה הקבוע נותן לו את הבסיס היציב לעצם קיומו. שינויים של חוקי היצירה עלול לערער את יציבות העולם. והיסוד המתחדש נותן לו את הדינמיות והתהליכיות שמאפשרת לו להתקדם, להתפתח ולממש את יעודו. בלעדיו העולם יתקבע ולא יתקדם. הקב"ה קבע גבול ברור בין היסודות על מנת שכוחות השינוי לא יכנסו לתחום חוקי היצירה ויערערו את יסוד הקיום, ומאידך שהכוחות היציבים לא יכנסו לתחום ההתחדשות ויקבעו אותה.
את יסוד היצירה אנו מזכירים בקידוש לבנה: "אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו'. פועלי אמת שפעולתן אמת" (עפ"י סנהדרין מב א). וברש"י: "פועלי אמת - הן שאינם משנים את סדרם".
אולם שם אנו גם מזכירים את היסוד הנגדי - את יסוד ההתחדשות ביחס ללבנה: "וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה" (שם). וברש"י: "וללבנה אמר - הקב"ה שתתחדש בכל חדש".
שני היסודות מוזכרים גם ביוצר שבתפילת שחרית. יסוד היצירה הקבוע: "יוצר אור ובורא חושך". והיסוד המתחדש: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". "ואף שאין חידוש ניכר לעין. וכו'. לא כל יום דומה לחבירו שלפניו ואחריו כלל" (נפש החיים א ב).
חכמי הסוד הצביעו על השניות הקיימת ביסוד הבריאה בין שני ממדים: ה'יושר' וה'עיגולים'. אחד ההיבטים של שניות זו קשורה לכך שב'עיגולים' נכלל גם היסוד הקבוע של המציאות: "חוקי ההויה המוכרחים, וכו'. חוקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם וכו'" (אורות הקודש ג עמ' כד - 'רז היושר והעגולים'). לעומת ה'יושר' נכלל היסוד הבחירי המשתנה והמתחדש: "חופש החיים, החופש המוחלט מצד מקור ההויה, וכו'. שעולה היא ההויה הלוך ועלה, ומקומה העיקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החוקים העיוורים, החרשים וכו'" (שם).
בחסידות בארו שהשניות בין 'יושר' ו'עיגולים' קיימת גם בנפש האדם ובהתנהלותו. העיגולים מייצגים את הטבעיות הבסיסית של החיים וסדרי החיים, והיושר את הבחירה החופשית שבאמצעותה יכול האדם גם להתקדם ולהתפתח מבחינה פיזית ורוחנית, ולחוות את ההרגשה של הרעננות שבהתחדשות.
גם מצוות התורה מקבילים במידת מה לדמות אדם: "הקב"ה נתן תרי"ג מצוות ובאלו התרי"ג מצוות נשלם דמות וצלם האדם בסוד רמ"ח אברים ושס"ה גידים" (של"ה ח"א עשרה מאמרות, מאמר שישי). השס"ה מצוות לא תעשה משמרים את המסגרת של החיים הרוחניים ופגיעה בהם מערערת את קיומם. והרמ"ח מצוות עשה הם האברים שבאמצעותם ניתן לפעול ולהתקדם להוסיף לחדש ולשנות.
היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, היצירה והחידוש קיימים בתורה בבחינה נוספת. עיקר התורה ויסודותיה הם נצחיים, קבועים ואינם משתנים, אולם דרכי ישומה בחיים המשתנים; בבחינת 'תורה של בעל פה' - מתחדשים כל העת: "ואף הוא פתח ודרש: 'דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגו''. וכו'. אי מה 'דרבן' זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין? תלמוד לומר 'מסמרות'! אי מה 'מסמר' זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? תלמוד לומר 'נטועים'! מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג ב).
גם בתורה כמו בעולם צריך לדעת את הגבול הברור שבין ה'מסמרות' הקבועים והנצחיים, שאסור לערער את יציבותם כי בכך עלולים לערער את קיומה של התורה ואמיתות החיים, לבין ה'נטועים', שמחייבים להתמודד עם המציאות הרלוונטית המתחדשת לאור העקרונות הנצחיים.
אנו מצויים בפתחה של שנה חדשה, וקריאה חדשה בתורה, בעידן של שינויים דרמטיים. הם ללא ספק מחייבים אותנו להתבוננות מחודשת, מבראשית, לאור עקרונות הנצח. התבוננות שתהווה מצפן ערבי ורוחני לקראת העתיד המתחדש. נשתדל לעמוד על כך במאמרנו בשבועות הקרובים.