כמיהה להנהגה ערכית מול אתגרים לא מוכרים

• מצפן או משוט

הפרשה בחיי המעשה - לפרשת מטות מסעי –הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

חתימת ספר במדבר בפרשיות פנחס מטות ומסעי עומדת בסימן חילופי ההנהגה וההכנות לכניסה המיוחלת לארץ ישראל. תקופה של שינוי דרמטי עבור עם ישראל; מעם שחי במדבר ארבעים שנה בצורה ניסית לעם שמקים את ממלכתו בארצו בדרכי הטבע. בפרשת פנחס קראנו על הציווי להעברת המנהיגות בראשות העם ממשה ליהושע. פרשת מטות פותחת בציוי מיוחד ל'ראשי המטות: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור: זה הדבר אשר ציוה ד': איש כי ידור נדר לד' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל ב).

מי היו ראשי המטות? "וראשי המטות לבני ישראל, הם נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם אחר שמתו נחשון בן עמינדב וחבריו, ואפשר שהיו הנזכרים בפרשת הנחלה 'אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ' (להלן לד יז), או שהיו אחרים, כי שם ידבר הכתוב על העתיד כי בעת חלוק הארץ יהיו הנזכרים חיים ויעמדו עליהם" (רמב"ן שם). כלומר מדובר על מנהיגות הביניים של בני ישראל, ראשי השבטים. אלה יהיו 'מנהיגי המחר' שעתידים להנהיגם בכניסה לארץ להגשמת היעוד של עם ישראל בארץ ישראל.

הציווי לראשי המטות היה על 'פרשת הנדרים' וקיום ההבטחות. על כך שאלו המפרשים: "צריך לדעת מה נשתנה מצוה זו (פרשת נדרים א.ש.) שפרט בה הכתוב ראשי המטות? "(אור החיים במדבר ל ב). אולם הם מצווים להנהיג את העם גם ביחס לקיום שאר מצוות התורה: "לאחר שצוה את יהושע וזרזו והזהירו על ישראל, דבר גם אל ראשי המטות להנהיג את ישראל דרך ישר לקיים נדריהם מה שידרו לפני המקום, וכו'. ולא מיבעיא מה שגזר עליהם הקב"ה שהם צריכים לעשות, שלא לגנוב ושלא לגזול ושאר מצוותיו, כו'." (רבי יוסף בכור שור שם). אולם יש גם ענין מיוחד שקושר את המנהיגות לקדושת הדיבור. מנהיג נקרא דַּבָּר: "דַּבָּר אחד לדור ואין שני דַּבָּרין לדור!" (סנהדרין ח א). הדיבור הוא הכלי החשוב ביותר שבאמצעותו מתקיימת ההנהגה ומתבצע השיח בין המנהיגות לציבור. השיח חייב להתנהל באמת ובאמונה בבחינת 'ככל היוצא מפיו יעשה'.

לא בכדי ישנה הערכות מיוחדת של ההנהגה לקראת הכניסה לארץ ישראל. מדובר על אתגר מנהיגותי מורכב. להתמודד עם מציאות חדשה ולא מוכרת, ולהוביל את העם לעריכת שינויים ולהסתגלות למצב החדש. בהתאם לכך משה רבנו מבקש שיורשו יהיה מנהיג "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם" (במדבר כז טז). "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה אלא כמו שעשיתי אני וכו' יוצא בראש ונכנס בראש" (רש"י שם). במשפט קצר קיפל משה כמה תכונות מנהיגות נצרכות להתמודדות אם אתגרי ההנהגה הצפויים. הראשון שיהיה זה מנהיג שאינו כ'מלכי האומות שיושבים בבתיהם' עסוקים בעצמם ומנותקים מהעם, אלא 'יוצא בראש' נמצא עם העם כל העת ומחובר אליו. וגם בשעה קשה של מלחמה הם שם עם העם באותם קשיים, ובכך הוא גם חש אותו ואת מצוקותיו ולא מתעלם מהם. מנהיג ש'יוצא בראש' ומתווה את הכיוון. שיודע לצפות פני עתיד ולהבין לאן צריך להוביל את הספינה. הוא לא רק בבחינת 'משוט' שנותן לעם אמצעים לפעול אלא שבשעה של אתגרים לא מוכרים הוא בבחינת 'מצפן' שמנווט את הספינה לכיוון הנכון. מנהיג שהוא 'איש אשר רוח בו' (שם פס' יח) "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (רש"י שם) "שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן" (ספרי זוטא פיסקא כ"ז).

באחת הקינות בט' באב אנו מקוננים על חורבנה של הנהגת התורה בזמן חורבן הבית: "תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים, אבל יחיד עשי לך ומספד תמרורים, על תופשי משוטיך ופורשי מכמורים, מלחיך וחובליך במים אדירים, עורכי מערכך מישרי הדורים, מפענחי צפוניך ומגלי מסתורים". על מנהיגים שהם בבחינת משוטים ויש שהם חובלייך בעלי ה'מצפן' שהנהיגו את הספינה ב'מים אדירים' ובמשברי ים.

השינוי שבכניסה לארץ ישראל מחייב גם שינוי במתכונת ההיררכיה של המנהיגות. מחנה ישראל במדבר היה פרוס בצורה מרוכזת בשטח מצומצם: "מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי" (ברכות נד א). גודלו היה ג' פרסאות על ג' פרסאות - (כשנים עשר ק"מ על שנים עשר ק"מ בלבד). בפריסה שכזו עדיין ניתן לקיים מנהיגות ריכוזית המאפילה על מקומם של ראשי המטות. אולם כאשר עם ישראל יתיישב בארץ ישראל ויהיה פרוס ומפוזר לשבטיו על פני שטח עצום, לא יהיה ניתן להנהיגו בצורה ריכוזית ויהיה צורך להנהיגו במתכונת מבוזרת. למנהיגי המשנה - ראשי המטות יהיה שם תפקיד רב חשיבות.

אנו נמצאים בעיצומו של שינוי לקראת עתיד לא מוכר, כתוצאה ממשבר הקורונה. מנהיגי האתמול מתעסקים ב'משוטים'. הציבור כמה למנהיגי ה'מחר' ה'יוצאים בראש', בעלי 'מצפן' שיודעים לצפות פני עתיד ולהתוות את הכיוון.

מנהיגים ערכיים שחיים את הציבור ומצוקותיו.