אחים בעל כורחם

פרשה ומימושה - לפרשת ויקהל פקודי - החודש - הרב אליעזר שנוולד – תשפ"ג

לרפואת אור בן נטלי ורותם בן מזל שנפצעו קשה בפיגוע בתל אביב.

 יום רביעי, מוצאי 'פורים דמוקפין', בירושלים. מנסים לצאת מהעיר בדרך הביתה. הכבישים פקוקים, אוטובוסים רבים צפופים עמוסי מאות אלפים שבאו לחגוג את הפורים הירושלמי המיוחד. מערכת התחבורה הציבורית קרסה מעומס. מבוא ליום המחרת. יום של מחאה ששיאו היה המצור על נתב"ג. ברשתות מופץ ראיון קצר ומטלטל שמתקיים באולם הבידוק בנתב"ג, עם שנים. אחד מהם בעד המחאה נגד מה שהוא מכנה 'ההפיכה המשטרית', לדעתו הצעד החריג של המצור על נתב"ג מוצדק, היא 'מלחמה' על עתידה של המדינה, הוא תומך בדעה המושמעת בציבור שמכנה את המהלך כ'ההפיכה משטרית', שתשנה את פני המדינה ותהפוך אותה מ'דמוקרטיה' ל'דיקטטורה' של 'עריצות הרוב'. השני בעל חזות חרדית מתקן אותו, מדובר על 'רפורמה משפטית' נצרכת ומתבקשת, הוא תומך בדעה המושמעת בציבור שהרפורמה תחזק את הדמוקרטיה מול 'עריצות המיעוט' ו'שלטון הבג"ץ'. הוא סיים את דבריו באמירה: 'מותר להתווכח אבל צריך לזכור שאחים אנחנו' ושלח ידו לחבק את כתפו של השני, השני דחה את ידו בביטול ואמר לו: 'אנחנו לא אחים!!!'

לאסוננו היום הזה הסתיים בפיגוע נורא בלב תל אביב. מחבל ירה באמצע הרחוב בעוברים ושבים ללא אבחנה. הכתבים עברו ברגע מסיקור ההפגנה ברחוב הסמוך, לסיקור הפיגוע, ולתאור לגבורת האזרחים והחייל בחופשה שהגנו על העוברים ברחוב וניטרלו את המחבל. תוך זמן קצר החלו להתקבל הודעות סמס שהופצו לכל עם ישראל, בקשות לתפילה על הפצועים בפיגוע, שהקב"ה ישלח להם רפואה שלמה במהרה בתוך כל שאר חולי ישראל. בבת אחת נזכרו כולם ש'אחים אנחנו' וגורל אחד משותף לכולנו. וגם אם נרצה להתכחש לכך, 'אחים אנחנו בעל כרחנו'. אויבנו מזכירים לנו.

ב'תענית אסתר' נאם חסאן נסראללה – בן הברית של הפרסים-איראניים, שהחליף את רטוריקת 'קורי העכביש' לרטוריקת 'הכילוי העצמי' של היהודים: "בעיניי, כל מה שקורה בישראל (המחאה והסרבנות) זה סימני הסוף של קיום מדינת ישראל". האוייב המשותף הזה הזכיר לנו כשבוע לפני, שמבחינתו לכולנו יש גורל משותף: "אנו שומעים שיח מנשיא היישות וראשי ממשלה לשעבר לפיד, בנט, אולמרט, ברק ושרי ביטחון לשעבר וגנרל שמדברים על 'מלחמת אזרחים' ועל 'שפיכות דמים' ושאין פתרון לאתגרים שמציבה הממשלה החדשה"... האיום הכי גדול עלינו באזור, אינשאללה, לא ישלים את ה-80 שנה".

בתחילת פרשתנו מקהיל משה את כל העם על כל שבטיו: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"(שמות  לה א). "והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו (רמב"ן שם). בהתקהלות מצווה אותם משה דווקא על השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לד'". (שם). "כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת, ולכנס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה, איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני". (ילק"ש ויקהל רמז תח). ההתכנסות והציווי על השבת, כדי שיתקהלו בשבת סביב רעיון השבת והאמונה ב'א-ל אשר שבת' בו 'מכל המעשים', ולימוד התורה, מלמד שה'התקהלות' של עם ישראל אינה רק בבחינת 'ברית גורל' משותפת, והגנה הדדית, אלא במעלה גבוהה של 'ברית יעוד' משותפת.

בפורים הזכרנו מצב דומה, שהעלה תקוה בקרב אויבנו הפרסיים להשמידנו: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ" (אסתר ג ח) בעל כרחם, כלל את העם המפוזר, במדינות שונות, שאין לו אפילו פלטפורמה משותפת, והתייחס אליהם כעם אחד עם גורל אחד.

כדי ליצור מפנה התבקש מרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים!". זה היה המפתח לניצחון מול האוייב הפרסי:  "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (אסתר ט ב). 'נקהלו' - התכנסו כל הקהל על חלקיו וגווניו כאיש אחד.

הרב קוק זצ"ל עמד על האוקסימורון: אם הוא 'עם' הוא לא יכול להיות 'מפוזר ומפורד' (מאמרי הראי"ה 163): "אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע וכו' אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא! ושמא תאמר: איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד?!" ומשיב: "במהותו העצמית הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד".

יכולים להתווכח ולריב, לדחות יד מושטת, אבל בסוף במהות אנחנו עם אחד, אחים, אם נרצה או לא נרצה. והלוואי שלא נזדקק לאוייבים שיזכירו לנו זאת, בעל כרחנו.