הושענא רבא – תשועה גדולה בשעת חיתום והכרעה
הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. יום מיוחד שציינו אותו באופן מיוחד במקדש כפי שמוזכר במשנה: "מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח... בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא , רהי יהודה אומר: 'אני והו הושיע נא', ואותו היום (הושענא רבה א.ש.) מקיפין את המזבח שבע פעמים" (משנה סוכה ד ה). הבאת הערבות, זקיפתן בצידי המזבח ומקיפין אותו שבע הקפות. בהקפות מתפללים את תפילת ה'הושענא'. לתנא קמא: "אנא ד' הושיע נא", ולרבי יהודה "אני והו הושיע נא". יום זה חותם את חג הסוכות, ואז נפרדים מהמזבח (שם). על ריבוי ה'הושענות' ביום זה קראו לו 'הושענא רבה'.
עפ"י חז"ל ביום זה מסתיים תהליך הדין שהתחיל בראש השנה: "בראש השנה באין כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרין אנו ניצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי ניצח, אם ישראל נוצחין או אומות העולם וכו'. כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל, גדולים וקטנים, נוטלין לולביהן בימינם ואתרוגיהן בשמאלם, מיד הכל יודעים שישראל נוצחים בדין, וכיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח וכו'. ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". (מדרש תהלים (בובר) מזמור יז). על כן יום זה נקרא גם 'יום החיתום' כפי שמובא בזוהר (בתרגום): "בוא וראה כשנתעורר הדין בעולם, שהקב"ה יושב על כיסא הדין לדון את העולם (בראש השנה), צריך האדם להתעורר בתשובה, ולשוב מעוונותיו, כי ביום ההוא פתקין כתיבו (אגרות נכתבות), ונמצאות כולן בנרתיק. אם יזכה האדם לשוב בתשובה לפני הקב"ה, קורעין את האגרות שנכתבו עליו. ואח"כ הקב"ה מזמן לאדם את יום הכיפורים, יום התשובה, אם שב מחטאו טוב. ואם לא, מצוה הקב"ה לחתום את האיגרות, ואבוי לו , כי התשובה רוצה להסתלק ממנו. ואם זכה לעשות תשובה שאינה שלימה כראוי תולין את דינו וממתינין לו עד יום האחרון של חג הסוכות. אם זכה לחזור בתשובה שלימה נקרעין האגרות, ואם לא זכה האגרות עם הפסקים יוצאים מאת הקב"ה ונמסרין בידו של מלאך המעניששעושה עימו את הדין, והאגרות לא חוזרות יותר לדיון מחודש לפני הקב"ה" (עפ"י זוהר חלק א דף רכ/א, וראה גם בזוהר חלק ב דף רלז/ב)
כיום אנו נוהגים להקיף את הבימה של בית הכנסת בתפילת הושענות, מידי יום בסוכות, ובהושענא רבה שבע פעמים.
שבע ההקפות הן כנגד שבע הספרות התחתונות מ'חסד' ועד 'מלכות'., ובסוף כל הקפה מזכירין את הספירה של ההקפה. ספירת המלכות היא הספירה האחרונה ועליה נאמר: "מלכות לית ליה מגרמי כלום" (קהילות יעקב ערך גר), כלומר האורות של הספירה השביעית היא התכלול והסיכום של ששת הספירות שקדמו לה.
היום השביעי של חג הסוכות הוא גם יום האושפיזין של 'דוד המלך', רוח אפינו משיח ד', והספירה שלו היא ספירת ה"מלכות" – "דוד מלך ישראל חי וקיים" (ראש השנה, כה א).
הושענא רבה הוא יום החיתום וההכרעה ויציאת הפסקים והאיגרות – אל ה"הוצאה לפועל".בשעת הכרעה מתבקשת הושענא רבה- תשועה גדולה. לקראת ההכרעה יש מאמצים של הרגע האחרון ב'תיקון ליל הושענא רבה'.
התשועה הגדולה של הושענא רבה קשורה גם לגאולה העתידית: "גוג ומגוג עולה ע', כנגד ע' אומות, כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות, וכולם יבואו יחד על ישראל, וכשיגאלו מידם, אז יהיה תשועה רבה, כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום. וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה, ונופלים ביד זה, ויום הזה ניצולו מיד כולם, לכן הוא הושענה רבה)" (פרי עץ חיים - שער הלולב - פרק ה).