התקיעה בשופר וההתמודדות עם אתגרי הזמן

הרב אליעזר שנוולד

הפרשה בחיי המעשה – לראש השנה – תשפ"א  

התקיעה בשופר של ראש השנה נועדה בין היתר לעורר לחשבון נפש ותשובה, אישית וכללית: "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: 'עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה" (רמב"ם תשובה ג ד). שכן ראש השנה הוא "ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעין בו בשופר להכריז על ראשינו, כמי שמזהיר ואומר: כל הרוצה לשוב ישוב" (טעמי התקיעה לרס"ג). עקרון זה רמוז בפסוק שאנו מזכירים לפני התקיעות: "אשרי העם יודעי תרועה, ד' באור פניך יהלכון":  "אשרי העם יודעי תרועה - שיודעים ומכירים את כח התשובה, הבא ע"י סגולת התרועה, המתגלה בימי הרצון האלה, לתקון הלב בתשובה" (עו"ר ח"ב שכו).  בכך ראש השנה ועשרת ימי תשובה הם מעין פתיח לתהליכים שנצרכים להמשך במהלך השנה כולה: "וע"י ידיעתם והכרתם זו הם ממשיכים אותה גם אחרי שעברה מלפני עיניהם, וגם בככל השנה אור ד' לפניהם, להורות להם דרך החיים והטוב - ד' באור פניך יהלכון" (שם).

לאתגרי החיים ולתשובה מספר מרכיבים, ישנו אתגר תפיסתי תודעתי שקשור לדעות ולמחשבה וישנו אתגר שקשור למהלך החיים המעשיים לקשיים ולפיתויים שהם מציבים בפני האדם. לשם כך נועדו סוגי התקיעה בשופר; התקיעה והתרועה: "הגר"א ז"ל ביאר בפירושו  לס' משלי שהשלמות השכלית נמשלת לתכשיט שהוא עשוי מחתיכה אחת מפני שהשכל הוא אחד, ושלמות המעשים נמשלת לתכשיט מחובר מחלקים נפרדים. והכא נמי נאמר שנגד השלמת השכל באה התקיעה שהיא אחת, ונגד השלמת המעשים ושבירת התאוה באה התרועה שהיא מחוברת מחלקים נפרדים" (מדבר שור ח). התקיעה היא קול ארוך ומופשט – כנגד המחשבה, והתרועה היא הרכב של קולות מתפרטים, שהן כנגד עולם המעשים שמורכב מפרטים ופרטי פרטים.

שונים הם האתגרים ויעדי התשובה מזמן לזמן. על כן לא ניתן להעתיקם משנה  לשנה ועל אחת כמה וכמה לא  מדור לדור: "ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת.כי כל זמן מאיר בתכונתו" (אג"ר ח"ב שע"ח).

בשבוע שעבר הצגנו את האתגר העיקרי של הציבור הדתי בזמננו שגורם להיקף גדול של אחוזי הדתלשי"ם. אין ספק שמדובר על אחד האתגרים העיקריים של ה'תשובה' והתיקון שבהם עלינו להתמקד בראש השנה הבעל"ט,  וממנו להמשיך אח"כ בשאר ימות השנה. גם כאן נדרשים 'תקיעה ותרועה'. הציבור הדתי שמשתלב במרחב נדרש להתמודד עם האתגר התפיסתי מחשבתי שבעידן הפוסטמודרני והפלורליסטי. "דור שבן דוד בא בו, וכו'. 'והאמת נעדרת', שנאמר: "ותהי האמת נעדרת". מאי "ותהי האמת נעדרת", אמרי דבי רב, מלמד שנעשית 'עדרים' 'עדרים' והולכת לה" (סנהדרין צז א). ערב התגלות ה'אמת הבלעדית' שבגאולה, ישנן בעולם תפיסות שונות ומנוגדות המתיימרות להשתוות זו לזו. ועל כן האמת מתפצלת ל'עדרים עדרים'. הפוסטמודרניזם מערער על ה'אמת האחת',  מבחינתו הכל 'נרטיבים' וכל תפיסה מקבלת משקל שווה. תפיסה זו מקבלת העצמה פלורליסטית באופן שבו מוצגות תפיסות שונות בתקשורת ע"י אנשים 'נחשבים' ו'מובילים', וב'פוסטים' בתקשורת החברתית. זוהי אטמוספירה תרבותית מבלבלת שמקשה לייחד בה מבחינה תפיסתית את האמת הדתית אמונית כ'אמת מוחלטת' של חיים, ובמיוחד שהיא כרוכה באורח חיים תובעני. אמת שנכון להקריב עבורה.  כנגדה נדרשת 'תשובה אמונית מחשבתית' שהיא בבחינת ה'תקיעה'; תקיעה שקוראת להרחיב את העיסוק בברור תפיסתי אמוני. קיים פער בלימודי האמונה בהיקף הלימוד וגם במיקוד ובתוכן.  הלימוד מבוסס על ספרים קלאסיים של גדולי המחשבה והאמונה שהתמודדו עם אתגרי דורם. בלימוד יש חובה למצות את המהות של העקרונות שהתבררו שם, אולם לא פחות מכך ליישם את שיוכם למה שקורה בדורנו. פעמים שהמלמדים עצמם אינם מודעים די הצורך להלכי הרוחות העכשויים ואינם מכירים לאשורם את האתגרים שאתם מתמודדים בני הדור.

באתגרי החיים המעשיים של ה'תרועה' נעסוק בע"ה בגליון הבא.

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה, בריאות וברכה לכל בית ישראל