מגיד מראשית אחרית בראש השנה

פרשה ומימושה – לראש השנה תשפ"ד

הרב אליעזר חיים שנוולד 

ראש השנה החדשה הוא זמן להתבוננות, לבחינה ולהפקת לקחים, בדפוסי ההתנהלות האישיים והציבוריים, עם המבט קדימה.

השנה מציינים חמישים שנה למלחמת יוה"כ, למחדל הנורא שאפשר לסורים ולמצרים 'להפתיע', לכבוש תוך 24 שעות שטח גדול בגולן ובסיני, ולגרום לאבדות גדולות בנפש ובשחיקת יחידות. לעיוורון שלקח בשבי ה'קונספציה' את ההנהגה הצבאית והמדינית. ואת השאננות והיוהרה שלא אפשרה להבחין בתרחיש המסוכן שהלך והתהווה. היחיד מכל אלופי המטכ"ל האלוף יצחק חופי, מפקד פיקוד צפון דאז, ראה את התמונה בצורה מפוקחת זיהה תגבור כוחות קרקעיים ותגבור מערך טילי הקרקע–אוויר בגזרה. בערב ראש השנה של אותה שנה, הוביל לתגבור כוחות השריון והארטילריה ברמת הגולן. אלמלא כן המצב בגולן עם פרוץ המלחמה היה גרוע שבעתיים.

אנו מציינים גם את קרבות הגבורה שהביאו בס"ד ל'מהפך' חסר תקדים שבסופו צה"ל הגיע ל40 ק"מ מדמשק ותותחיו הפגיזו את דמשק, ולק"מ ה-101 מקהיר כשהארמיה השלישית מכותרת. ומצדיעים ומוקירים את הגיבורים שהשתתפו בו, שרבים מהם שילמו בחייהם.

לאחר חמישים שנה שואלים רבים האם הופקו הלקחים? האם התחולל השינוי המתבקש בתרבות ה'סמוך' וה'יהיה בסדר', בתחום האישי ובמרחב הציבורי. בהעדפה להתעלם מ'תרחיש היחוס' המסוכן, לטובת 'קונספציה' נוחה, שלא מחייבת דריכות ומתן מענה יקר ותובעני?! האם השימוש במינוח הנפוץ 'ניהול סיכונים מחושב' אינו, למעשה, אותה תופעה בשם אחר? האם כיום ברור שלא בא בחשבון לקבל מצב של 'הפתעה' שתסכן את קיומנו? האם למנהיגות ברור ש"החכם עיניו בראשו" (קהלת ב יד) והובלה משמעה תכנית פעולה אסטרטגית של "סוף מעשה במחשבה תחילה". ש"איזהו חכם הרואה את הנולד".  (תמיד לא ב). "המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן" (רש"י שם). "והחכם הוא 'הרואה את הנולד' ולא יגזור על הדבר כפי מה שיראה ממנו בתחילה, כי אם כפי הנמשך ממנו באחרונה וכו'.ועל זה אמר דוד: (תהלים לב, ט): "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין", וכו'. רצונו לומר שלא יבינו אלא מה שהוא נגד פניהם בהווה לא מה שיהיה לעתיד וכו'" (אברבנאל ישעיהו ה כא). המנהיגות מחוייבת לקחת בחשבון, מראש את כל האפשרויות שעלולות להיווצר, ולהיערך לקראתם עם מענה הולם. אין לה אופציה להמר! האמירה 'הופתענו' במעין סלחנות עצמית, אינה קבילה, ויש לה רק משמעות אחת! 'נכשלנו' בתכנון מראש! ועל כך יהיה עליה להסיק מסקנות.

האם גם בחיים האישיים אנו מיישמים את העקרונות הללו, בהובלת עצמנו במסלול חיינו? ואם לא, מה הסיכוי שהם ייושמו בחיים הציבוריים?

ראש השנה הוא יום הולדת העולם, היום שבו התממשה תוכנית הבריאה הקוסמית של הקב"ה, מראשית העולם ועד אחרית הימים. בו היא מתחדשת מידי שנה: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהילים פא ד). תקיעת השופר ('שופרות') היא ההכרזה על נקודת ההתחדשות בזמן - 'בחודש', אז, והיום. היא מזכירה לנו את ההנהגה האלוקית ('מלכויות') שבתוכנית הבריאה מלכתחילה ומימושה בהווה. "זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו מו ט). "'מגיד מראשית אחרית' שהוא המגביל חקי הטבע ותהלוכותיה, ובראשית הדבר שהוא בעת הוחל הסבה יגיד את אחריתו שהוא אשר יסתובב ממנו לפי חקי הטבע אשר חקק, וכו'. 'אמר עצתי תקום', שאז אני אומר שתקום עצתי, היא העצות שיעצתי בהנהגת העולם עפ"י החוקים שקבעתי אומר אני שיתקיימו" (מלבים שם). "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו'", ד"א, אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם.

 ר"ה הוא נקודת המבחן וה'דין וחשבון' להתממשות התוכנית הקוסמית הבראשיתית, ולזכאותם של כל באי עולם, מכאן ולהבא ('זכרונות'): "אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם. וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. וכו'. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ. וכו'. מֵרֵאשִׁית כָּזאת הוֹדָעְתָּ. וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ. זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ. זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. וכו'. וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר. אֵיזוֹ לַחֶרֶב. וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם. אֵיזוֹ לְרָעָב. וְאֵיזוֹ לָשֹׂבַע. וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ. לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת וכו'".

קול השופר הוא קריאה להתבוננות פנימית וציבורית. להתדבק במידותיו של הקב"ה, ולסגל לעצמנו ש'סוף מעשה במחשבה תחילה'.