כלתה שנה ואתגריה תחל שנה ברכותיה ותקוותיה
פרשה ומימושה – ראש השנה - האזינו - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ה
הרב אליעזר חיים שנוולד
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
השנה שחלפה היתה אחת מהשנים המאתגרות והמשמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל. שנה של מלחמה קיומית, שהחלה במחדל ובאסון הגדול בשמחת תורה, כמוה לא ידעה מדינת ישראל מאז הקמתה, וסיומה עדיין לא נראה באופק.
שנה שעננה כבדה רבצה עליה: של כאב, שכול, דאגה לחטופים, והזדהות עם כאב המשפחות והפצועים ועם אלה שנאלצו לעזוב את בתיהם לחודשים רבים. שנה שבה שלמנו מחיר כואב על קונספציות מדיניות ובטחוניות שגויות שהשתרשו במשך שנים, את מחיר הפילוג, מחיר הטשטוש של הזהות היהודית, ושל 'השתקת' דעות וסימני שאלה שערערו על האג'נדות שהשתלטו על השיח הציבורי.
אולם היתה זו גם שנה של הארות גדולות ותעצומות שהאירו מבינות לעננה. בשמחת תורה האיר לנו אור הגבורה הישראלית, האחדות והערבות ההדדית של אלפי אנשים שיצאו מביתם כדי להציל, לחלץ ולהגן על אחיהם, ביוזמתם מבלי שהתבקשו. בגבורתם הם הצילו את המדינה. בשנה שחלפה האיר לנו אור גדול של ניסים ללא גבול, שבלעדיהם לא היינו יכולים לעמוד. שנה של התעוררות רוחנית, אמונה, תפילות, לימוד תורה, וחיזוק הזהות היהודית, בקרב הלוחמים ובעם כולו, בארץ ובעולם. שנה של התפכחות מאשליות ומקונספציות שגויות. אור של התנדבות וההתגייסות של המילואימניקים ומשפחותיהם ושל הישובים שבעורף. אור נחוש שראיתי בעיניהם של הלוחמים בחזית. רבים מהם ביקשו ללבוש ציצית על גופם, להצטרף לקריאת שמע ישראל ולתפילה לפני היציאה לקרב. ולומר ברכת הגומל בעת היציאה ממנו בריאים ושלמים.
בשנה זו קיבלנו שיעור כואב עד כמה כוחנו ברוחנו אמונתנו ובאחדותנו. נוכחנו לדעת שוב שמה שמנצח בשדה הקרב הוא הרוח המנשבת את הכח, בקרב ההנהגה, הצבא, במפקדים ובחיילים. ועד כמה עלינו לשקוד על טיפוח הרוח והאמונה שממנה נולדת צדקת הדרך.
בשנה זו, בתי המדרש שלנו, שניצבים בקדמת המערכה, בלב אחד עם אחינו מכל המגזרים באוכלוסיה, שלמו מחיר כבד מאד של נפגעים וחללים, הרבה מעבר לאחוזינו באוכלוסיה. למרות הכאב המצמית והייסורים, הם ממשיכים לשאת בגאון את המשא והשליחות של קנין ארץ ישראל והמדינה. בעת הזאת תורת בית המדרש מחזקת אותנו בעוז ותעצומות. זאת התורה ששולחת אותנו לקדמת חזית המלחמה בשעת חרום, ולחזית העשיה החברתית והתרומה לקהילה בשגרה.
בחודש אלול, בסיומה של שנה, עסקנו בחשבון נפש, פרטי ולאומי. בתשובה על העבר, ובהפקת לקחים לעתיד. רשמנו לעצמנו מה יש לשנות ולשרש ומה יש לקדם ולשפר.
מתורתו של מרן הרב קוק זצ"ל למדנו שכשלון גדול עשוי להיות הזדמנות לשינוי להתקדמות ולהתפתחות חסרת תקדים. אתגרי השנה שחלפה וכאביה יכולים להיות המנוף לתיקון ולברכה בשנה הבאה.
עתה משנכנסה שנה חדשה כולנו מלאי תקוה ותפילה לבאות.
בראש השנה, יום הרת עולם ומלכות ד', יש שלושה יסודות: מלכויות, זיכרונות ושופרות. רבי יוסף אלבו באר שהם כנגד שלושת יסודות האמונה היהודית: "הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים, שהם שורשים ויסודות לתורה האלוהית הוא, כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלוהית הם שלושה. והם: מציאות השם, וההשגחה לשכר ועונש, ותורה מן השמים. וכו'. והמורה על היות שלושה העיקרים הללו שורש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמיתית, הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת מוסף של ראש השנה שלוש ברכות, שהם: מלכויות, זיכרונות ושופרות, שהם כנגד שלושה עיקרים הללו, להעיר לב האדם כי בהאמנת העיקרים הללו עם סעיפיהם ושורשיהם כפי מה שראוי, יזכה האדם בדינו לפני השם.
כי ברכת מלכיות היא כנגד עיקר מציאות השם, וכו", וכן ברכת זיכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש וכן יורה נוסח הברכה: "אתה זוכר מעשה עולם ופקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו'. וברכת שופרות היא לרמוז על העיקר השלישי שהוא 'תורה מן השמים', ועל כן היא מתחילת: "אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם, מן השמים השמעתם קולך וכו'. ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאוד כמוהו לא נהיה מן העולם - נקראת שופרות, וכו'". (ספר העיקרים א, ד).
מצוות היום בשופר. ראש השנה ומשמעותו המיוחדת, כמו היהדות ומצוותיה, יונק את משמעותו מהתורה הנצחית שקיבלנו מהשמים. לכן ביום זה עלינו להזכיר לעצמנו בקול השופר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו. היא המקור ממנו אנו שואבים את כוחנו בשגרה, בשמחה ובעת משבר. היא המצפן שמכוון את האומה לאורך כל הדורות. רוחה מורה את הדרך לאן להתקדם, כדי לפתח את האומה והמדינה לעתיד כאומה מודרנית המתייצבת בקדמת משפחת העמים. אומה שיודעת לחבר בין עולם הקודש והחול, בין התורה לקדמת המדע, בין שורשיה העתיקים לבין הפירות של עולם העתיד, בין המסורת והחידוש. היא נותנת לנו כח וגבורה בשדה הקרב, להתמודד עם כל הקשיים, ולהבין לשם מה אנו נלחמים.
קול השופר ימשיך להדהד באזננו לאורך כל השנה, ויזכיר לנו עד כמה אנו צריכים לתת 'כבוד לתורה' ולחזקה בכל כוחנו.