הלשון של התורה מבקשת לרמוז למשמעויות נוספות על מה שכתוב במפורש, באמצעות שימוש במילים שהאותיות והשורש שלהן מזכירים מילה אחרת. לרוב אלו מילים בעלות אותיות משותפות, או שהשורש בן שתי האותיות שלהן משותף. כך גם בשימוש במילה 'אסף' ביחס למוות, שכן בהקשר אחר יש לה גם משמעות של 'סוף' ו'כליה': "אסוף אסיפם - לשון כלייה" (רש"י ירמיה ח יג). השורש בן שתי האותיות שלהן הוא: ס"פ. (ראה גם אבן עזרא בראשית ל כג, וברד"ק וחזקוני שם ובספר השורשים לרד"ק - ערך 'אסף'). כפל המשמעות של המילה 'אסף' נמצאת בשני הקצוות של אותו הקו. בפרידה ממשה רבינו יש מצד אחד סוף עידן ההנהגה של משה רבנו, ומצד שני תחילת עידן חדש של כניסה לארץ בהנהגתו של יהושע. הקדרות של ה'סוף' מעורבת באוירה אופטימית של התחלה מחודשת ועידן חדש.
חג הסוכות נקרא בתורה גם חג האסיף: "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב). גם כאן קשור ה'אסיף' עם ה'סוף' רק מהכיוון ההפוך: "תקופת השנה-סוף השנה" (רס"ג שם). וכן: "וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את מעשיך מן השדה" (שמות כג טז). איסוף היבול מתקיים ב'סוף' השנה החקלאית, ואז מתחילה שנה חקלאית חדשה: "'וחג האסיף בצאת השנה' - ותכנס שנה אחרת" (אבן עזרא שם). איסוף היבול וכניסת השנה החדשה גורם לשמחה המיוחדת של חג הסוכות: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באוספך מגורנך ומיקבך. ושמחת בחגך וגו'. שבעת ימים תחוג לד' אלהיך וגו'. והיית אך שמח" (דברים טז יג).
אולם דווקא השמחה על ה'אסיף' צריכה להיות בבחינת 'וגילו ברעדה' (תהילים ב יא), יש צורך בהעמדת הגבולות שלא חלילה תיהפך השמחה ל'סוף' ו'כליה'. זו אחת הסיבות מדוע קוראים את מגילת קהלת בסוכות שבחלקה הגדול משדרת אוירת קדרות שמאזנת ומחדדת את השמחה האמיתית: "ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה, וכתיב בקהלת: 'ולשמחה מה זו עושה'" (משנה ברורה סי' תצ ס"ק ז).
השמחה הציבורית הגדולה של החג היתה 'שמחת בית השואבה' כשהיו 'נאספים' כל עולי הרגל לעזרה ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (משנה סוכה ה א). כדי שה'אסיף' של השמחה לא יהפוך מברכה לתקלה 'בחינת' 'סוף' היו עושים "תיקון גדול" (משנה סוכה ה ב): "כדי שלא יבואו לידי קלות ראש" (ברטנורא שם).
פעם בשבע שנים היו נאספים כל ישראל בסוכות למעמד ההקהל: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות" (דברים לא י). "ופירוש 'מקץ' 'מסוף', וכן כל לשון 'קץ' האמור ענינו 'סוף'" (רבנו בחיי שם). ושמא מכאן ניתן לדרוש על חיוניותה של האחדות; שבהתקרב ה'קץ' יש לאסוף את עם ישראל על כל שבטיו כדי לשמור על קיומו 'לאין -קץ': "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג ה).
לקראת חג האסיף הבעל"ט נצא למבצע לאומי של איחוי הקרעים בעם. מזמינים את השכנים לסוכה למפגש של אחדות.
אסיף! רות סוף!.