מיום כיפורים ההוא ליום כיפורים זה
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – וילך – שבת תשובה – יוה"כ תשפ"ב
מאז מלחמת יוה"כ התווסף היבט נוסף לאוירת התשובה של הימים הנוראים 'בין כסה לעשור'. לחשבון הנפש ולתיקון האישי, המשפחתי והקהילתי נוסף היבט דומיננטי של חשבון נפש ציבורי ותיקון לאומי קולקטיבי. המלחמה והמחדלים שנחשפו, בעיקר בתחילתה, יצרו 'רעידת אדמה' ציבורית שערערה את הבטחון והאמון במנהיגות. ומצד שני ניצב הניצחון הגדול שהושג במלחמה, ב'מהפך' הגדול ממצב הפתיחה של המלחמה לניצחון גדול וחסר תקדים בסופה. מלחמה שהתחילה בהפתעה שהביאה לפגיעה קשה בצה"ל בסיני ובגולן ולקרבנות רבים, ותוך מספר ימים התבצעה פריצה לעומק המובלעת הסורית, שהגיעה עד ארבעים ק"מ מדמשק ואיימה על הבירה הסורית, ולחצית התעלה לתוך שטח מצרים עד הק"מ ה101 מקהיר.
ה'מהפך' הזה הוא חסר תקדים בהסטוריה הצבאית. היו בו גילויים של 'ניסי שמים' וגילויי גבורה ו'רוח לחימה' יוצאי דופן של לוחמים מן השורה ומפקדים זוטרים. לוחמים שמצאו את עצמם במצבים בלתי אפשריים של נחיתות מספרית ביחס של יותר מאחד לעשר בינם לבין הנחשולים האדירים של האוייב. והם, למרות הכל, לא נסוגו אלא המשיכו להלחם, בעוז ובתושיה, באמונה גדולה בצדקת הדרך ובמחוייבות להגנה על המדינה ויושביה, ובכך הצליחו לגרום אבידות כבידות לאוייב, לעכב ולשבש את תוכניותיו.
בפרשתנו נפרד משה רבנו מעם ישראל סמוך לפטירתו ערב הכניסה למלחמה על ירושת ארץ ישראל. משה רבנו מבקש לחזק את הכרתו בכוחותיו, ביכולתו להתייצב אל מול מצבי לחימה קשים, ולחזק את רוח העם, אל מול אלה שיבקשו לגמדם: "חזקו ואמצו! אל תיראו ואל תערצו מפניהם! כי ד' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". (דברים לא ו). "הערצה הוא שבירת הגדוד שמוסרים עצמם ביד האויב. וכו'. ומחיתה הוא שבירת הלב בפני עצמו". (פחד פסיכולוגי של הלוחמים א.ש.) וכו'. "הוצרך להזהירם שאפילו יראו בעצמם במעמד רע איזה גדוד פרטי. והיה אפשר למסור זה הגדוד להאויב. על זה הזהירם שלא ישברו את הגדוד בשום אופן ויהיו בטוחים שאח"כ ינצחו המה וכו'. להזהיר שלא יהיה לבבו נשבר בשעה שיראה המעמד שלא בטוב" (העמק דבר כאן). התנהלות זו התקיימה, בצורה מופלאה, גם לאחר יותר משלושת אלפי שנים, בקרב צאצאיהם, לוחמי מלחמת יום הכיפורים.
חשבון הנפש הציבורי שבא בעקבות מלחמת יום הכיפורים זיהה את התשתית התודעתית שאפשרה לאוייבנו להונות אותנו ולהפתיע אותנו בצורה מעוררת פליאה. הוא הצביע על היהירות המתנשאת של 'כוחי ועוצם ידי' (דברים ח יז) של 'אני ואפסי עוד' (צפניה ב טו), שהיתה נחלתנו מאז הנצחון המופלא של מלחמת ששת הימים. היא הכתה אותנו בסנוורים וגרמה לנו להיות שאננים, לזלזל באוייבנו ולדבוק ב'קונספציה' שהם לא 'יעזו' לצאת להלחם נגדנו. עד כדי כך, שלמרות כל 'הסימנים המעידים' על היערכות למלחמה על הגבול בסדרי כוחות חסרי תקדים, העדפנו 'לספר' לעצמנו שמדובר בהיערכות לתרגיל. הוא אף ביקש לסמן את האשמים ב'מחדל' בקרב המנהיגות ולאחר מספר שנים הוא גם העביר אותם מתפקידם ויצר מהפך פוליטי.
מאז הפכו הימים ש'בין כסה לעשור' לימי בכי ונהי ו'הכאה על חטא' על החזה הציבורי. מידי שנה התפרסמו בתקשורת 'גילויים חדשים' ומגמתיים על 'מחדלי המלחמה' וקורבנותיה. ימים של רוח נכאים ציבורי של 'שיח ציבורי' שגלש מ'חשבון נפש' ציבורי ל'הלקאה עצמית' ציבורית שהיתה בה מגמה מגמדת, מרפה ומחלישה, ואבדן אמון וביטחון עצמי בעוצמה ובחוסן הלאומי של עם ישראל. אוירה שלא איפשרה לחברה לתת את ההערכה וההוקרה הראויה ללוחמים שנלחמו בגבורה עילאית.
אולם ל'חשבון הנפש הציבורי' של המלחמה צריך להיות גם צד שני. חשוב מאד. הוא חושף את האמונה הגדולה בצדקת הדרך שהיתה ללוחמים שנקראו בשעת מבחן להגן על המדינה, והיו נכונים למסור את הנפש לשם כך. זה מה שגרם להם להיות נכונים להמשיך להילחם גם במצבים בלתי אפשריים שהיו נראים כחסרי סיכוי, ולא לסגת. ובכך לפגוע פגיעה קשה באוייב ולשבש את תוכניותיו. רבים מהם גם שילמו על כך את המחיר הקשה מכל, בגופם, בנפשם ובחייהם. המלחמה חשפה את העוצמות האדירות של ה'אתוס' הלאומי שגנוזות בעם ישראל, את 'גבורת הנפש' ביום פקודה. ואת קריאת ה'הנני', ההיענות למשימה אמיתית עד כדי 'מסירות הנפש'. תכונה שמאפיינת אותו מאז עליתו על במת ההסטוריה ועד היום. תכונה זו עמדה למבחנים נוספים מאז במלחמות ובאירועים מבצעיים, והתמונה שהתקבלה היתה דומה.
לאורך שנים רבות מאז המלחמה היו קולות שניסו לאזן את התמונה ולהציג את צידו השני של המטבע, אולם הם הושתקו.
זכינו להיות שותפים בהובלת אירועי שנת השלושים למלחמה, ברמת הגולן, ובצה"ל. אחת המטרות שהצבנו לעצמנו היתה לחשוף את הציבור הרחב לאירועי המלחמה בצורה בלתי אמצעית כדי 'לאזן' את 'חשבון נפש הלאומי', ולאפשר לתת משקל מאזן לתופעת ה'מהפך' במלחמה לצד ה'מחדל'. בדרך זו קיווינו גם לתקן עוול הסטורי, שמנע מלהוקיר באופן הראוי את לוחמי מלחמת יום כיפור שמסרו את נפשם בגבורה עילאית.
בימים אלה של עשרת ימי תשובה, ושבת תשובה, אנו מבקשים להקביל בין המורכבות הזו של הבנת המלחמה, לבין תהליך התשובה ו'חשבון הנפש' האישי של כל אחד ואחד.
גם ב'חשבון הנפש' האישי אנו חייבים, מצד אחד, להתוודות על ה'מחדלים' ולהכות 'על חטא', אולם מצד שני עלינו גם לחשוף את תעצומות הנפש, הגבורה והבטחון העצמי, שמאפשרים להתמודד, לתקן, ולהתקדם בתשובת המשקל.