תשובת היחיד והיחד
פרשה ומימושה – וילך – שבת תשובה ויום הכיפורים - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
שבת וילך היא גם 'שבת תשובה' והכנה ליום הכיפורים. בפרשתינו מצוה התורה על מעמד ההקהל. ואנו מבקשים לבחון את הקשר בינו לבין השבת, התשובה, ויום הכיפורים ואת השלכותיו להיום.
במעמד ההקהל התכנס כל העם בבית המקדש והמלך קרא בפניהם בספר 'משנה תורה': "פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם חגיגה ג א). היה זה מעמד קולקטיבי של התחזקות בתורה, במצוות ובתשובה. לא רק 'תשובה' על חטאים אלא במשמעות גבוהה יותר – של השתפרות והתעלות, כפי שלמדנו מתורת הרב קוק זצ"ל, שהתשובה "היא יסוד מתמיד של המציאות כולה, של העולם והחיים כולם, הדוחף אותם לקראת שלמותם" (הר"ש סטרליץ' סוף אורות התשובה). היא התעלות והתחברות למעלה הנשמתית הגנוזה בכל אדם מישראל.
המעמד התקיים בסוף שנת השמיטה במוצאי חג הסוכות: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה" (דברים לא י). "ופירוש מקץ מ'סוף', וכן כל לשון 'קץ' האמור ענינו 'סוף'" (רבנו בחיי שם). היינו עלולים לחשוב ש'מקץ' הוא בסוף שנת השמיטה, בראש השנה, ולכן התורה הדגישה שמועדו דווקא בחג הסוכות!: "וזמן הקהל דסוכות למען לעשות התשובה מתוך שמחה" (עטרת ישועה פרשת וילך).
'מקץ' אינו רק סוף שנת השמיטה, אלא גם ה'שיא' של שנת השמיטה. השמיטה היא 'שבת הארץ' – שביתה שנועדה לפנות את תשומת הלב והזמן המושקעים בדרך כלל בעבודת האדמה, בפרנסה, בקרייריזם, ובבנין העולם החומרי, ולהפנות אותם ללימוד תורה ולהתחזקות רוחנית. לאחר שנה שלימה מגיע ה'קץ' - ה'שיא' של ההתעצמות הרוחנית במעמד ההקהל בבית המקדש: "נראה שע"י מצות השמיטה זכו אח"כ לבחינת התכללות וכו'. ונראה שזה היה שכר על שמירת שביעית, וכו', שזכו לשמוע דבר ד' אח"כ במצות הקהל" (שפת-אמת וילך תרמ"ב)
בשבת יש ממד תשובה של היחיד. 'שבת' היא מ'שורש' 'שב' (עפ"י שיטת השורשים של שתי אותיות) – שהוא ה'שורש' של ה'תשובה'. גם השיר של יום השבת: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד'" הוא מזמור התשובה שנכתב ע"י אדם הראשון כאשר הופתע לגלות שקין עשה תשובה ונתכפר לו (בר"ר כב יג). בשביתת השבת 'שב' האדם לעצמו, לדרכו, ולנשמתו היתירה: "היחיד מתנער מחיי-החול לפרקים קרובים - בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים, וכו', ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות, חפצים רוחניים, כפי טבע-מקורה, וכו'. יום קדוש, וכו'" (הרב קוק זצ"ל הקדמה לשבת הארץ).
גם בשמיטה יש ממד של תשובה. של היחד הקולקטיבי: "את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלהית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלהי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי- החברה-של-חול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו-שהיא" (שם). ה'תשובה' הקולקטיבית שבמהלך השביעית מגיעה לשיא במעמד ההקהל, שדומה למעמד הר סיני. מעמד שבראשו המלך שהוא הדמות המאחדת את הקולקטיב. הקריאה בתורה מחזקת את המודעות ליעוד הרוחני הקולקטיבי של עם ישראל בארץ ישראל.
ב'שבת תשובה' יש ממד כפול של תשובה. היא מהווה הכנה לתשובת יום הכיפורים - פסגת התשובה בשנה. בו היחיד מתחבר למלאכיות הנשמתית שבו והוא מכונה 'שבת שבתון': "שביתה לנפש ולגוף, ואחרים אמרו שהוא 'שביתת השביתה' שאין למעלה ממנה" (א"ע ויקרא טז לא).
עברנו תקופת בחירות ובה שיח קולקטיבי של קיטוב, גם בציבור הדתי. היו גם שהביעו בו הסתייגות מחיבור בין הזהות היהודית ומוסדות המדינה, וכאלה שהתייחסו ליהדות כגורם מפריע לניהול המדינה, התפתחותה ושגשוגה. ביום הכיפורים הבעל"ט יתכנס עם ישראל בבתי הכנסת, גם כאלה שביום יום אינם פוקדים את בתי הכנסת. זו תהיה הזדמנות ל'תשובת היחיד והיחד' להעצמת הזהות היהודית המשותפת ולהתאחדות סביבה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ!