מתי מגיעה השעה לעצור

ולחשב מסלול מחדש

פרשה ומימושה – לפרשת כי תבוא תשפ"ג

הרב אליעזר חיים שנוולד

ליל כוכבים בדרום כיום וחצי לפני סוף הגיבוש, לאחר ימים של מאמץ כביר, ללא שעות שינה מספקות ומעט מאד אוכל, שרירים מכווצים, שפשפות ויבלות ברגלים, המדים הרטובים מזיעה דבוקים לגוף. עולים בעליה תלולה על אחת הגבעות, בראש מוביל אחד מהחניכים מנווט ליעד שהוכתב לו ע"י מפקדי הגיבוש. אחת מאין ספור הגבעות שטיפסנו במהלך ימי הגיבוש. האלונקה כבידה העלייה קשה, כל ארבעת נושאיה מתנשפים, אבל אין מי שיחליף אותם. הקצב מואט. 'לא לעצור בעליה, אח"כ קשה להתחיל מחדש!', נזף יעץ מפקד הגיבוש. המשכנו, מי שהצליח לשרוד עד השלב הזה לא חשב לרגע לוותר. הרגלים כבר כמעט ללא תחושה, נעות מעצמן. כולם מתפללים בליבם שזה כבר יגמר. הגענו לפסגה, האלונקות נותרו על הכתפיים. מפקד הגיבוש פנה לחניך המנווט בטון נוזף: 'תראה מה עשית לחברים שלך'! הוא נוזף בו, 'התברברת, והעלית אותם בעליה קשה כל כך לגבעה הלא נכונה!  אולי כדאי שתבדוק את עצמך ותיקח אותם לגבעה הנכונה?! המחשבה שהחניך טעה ואנו צפויים לעוד עליה כזו הייתה מייאשת. החניך היה נחוש, בטחונו לא התערער, 'זו הגבעה שהגדרתם לי!' אמר. הסתבר שהחניך צדק, זו אכן הייתה הגבעה הנכונה, המפקד ביקש לבחון את הבטחון העצמי שלו.

יש מצבים בחיים, של הפרט והציבור, שהיעד אליו הולכים הוא יעד נכון ונצרך והדרך אליו ברורה. גם אם יש קשיים מאתגרים בדרך אליו, צריך להמשיך בנחישות, ולא לעצור, עד שהיעד יושג. אולם יש מצבים רבים אחרים, שבהם היעד הוא שגוי, ואולי אפילו הרסני, ובכל זאת ממשיכים להתקדם אליו, מכח האינרציה, בלי לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש. הקשיים שבדרך אינם אתגר שיש לצלוח אותו אלא איתות שזו לא הדרך, ואולי גם היעד שגוי, והמחיר עלול להיות כבד.

יש מצבים שהיעד וחשיבותו שנויים במחלוקת, מי שמאמין בו יתבע מעצמו להמשיך בנחישות, ובמקביל יבחן תוך כדי כך מהי הדרך הנכונה להגיע אליו, והאם הוא לא 'התברבר' בדרך. מצד שני מי שמתנגד אליו יקרא לעצור ולחשב מסלול מחדש, וינסה להעצים את הסכנות שעלולות להגרם, כדי לשכנע בדעתו. מנגד מי שהיעד ברור לו, והוא משוכנע בצדקתו, בטחונו לא יתערער, הגם שהוא חייב לבחון מידי פעם שהוא לא 'התברבר' בדרך.

'חודש אלול' נועד לעצירה יזומה ולחישוב מסלול מחדש. זוהי המשמעות העמוקה של 'חשבון הנפש'. הנחת העבודה היא ש'האלוקים עשה את האדם ישר', שהאדם טוב ביסודו. אולם לפעמים האדם מוטה מן הדרך 'מחטיא את המטרה' ומכוון את חייו ליעדים לא נכונים. ולפעמים היעדים שלו נכונים אבל הוא 'התברבר' בדרך. התעקשות להמשיך מכח האינרציה ולא לעצור עלולה להזיק.

כדי לבדוק את דרכנו ליעד צריך לעצור את שטף החיים, לחזור ליסודות ולשרשים, לשאלות הקיום הבסיסיות: מי אנחנו, מה יעודנו, ומתוך כך לאן פנינו מועדות? ובמידת הצורך 'לחשב מסלול מחדש'. כך הוא בחיי הפרט, וגם בחיי הכלל והאומה. אחד מהמובנים של ה'תשובה' הוא 'השיבה' למסלול הנכון שיביא אותנו ליעד של חיינו, הפרטיים והלאומיים.  

פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים שהחקלאי מביא למקדש פעם בשנה, ובמצות 'וידוי ביכורים' שקוראים בעת הבאת הביכורים,: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ד' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ד' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ד' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו ה). מצוה זו היא נדבך חשוב בתהליכים הרוחניים שהאדם עובר מידי שנה. עצירת מרוץ החיים והעליה למקדש, והזדמנות לחזור לשרשים הקדומים וליעוד הנגזר מהם: "אמירת שני הווידויים האלה (של ביכורים ומעשר א.ש.), אחת לשנה או אחת לשלוש שנים, תזכיר לכל יהודי את מקורו ההיסטורי הלאומי ואת התפקיד הלאומי הנובע מכך. וכו'. שהרי זו תכלית הביכורים כפי שהיא משתמעת מן ההצהרה הכתובה כאן מיד בסמוך: הם נועדו לקשור כל הווה, עד לדור אחרון, לעבר הקדום של לאומיותנו ולמקור ייעודנו הלאומי" (רש"ר הירש שם).