הבחירה להתעלם
'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת - כי תצא – תשע"ח – הרב אליעזר שנוולד
מצוות השבת אבידה שבפרשתנו כוללת שתי מצוות: השבת האבידה לבעליה, ואיסור התעלמות של המוצא מהאבדה האבודה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם. השב תשיבם לאחיך. וגו'. וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" (דברים פרק כב א-ג). וכן אוסרת התורה, בהמשך, להתעלם מבהמת משא הנמצאת במצוקה ולהתגייס לעזרתה: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם. הקם תקים עמו" (שם פס' ד). התורה מבקשת להתמודד עם תופעה פסיכולוגית שלילית, שמאפיינת את הבחירה האנושית וחולשותיה, ה'התעלמות': "והתעלמת - כובש עין כאילו אינו רואהו" (רש"י שם). האדם מבחין במצב המחייב אותו להירתם ולטרוח, וכדי שלא להתחייב הוא בוחר להתעלם ממנו. סוג של אונאה עצמית. כביכול אינו רואה אותו ועל כן אין הוא מחוייב.
"אח"כ אמר: 'לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת'. להדריך את ישראל במידות טובות ובמידת הרחמנות וכיוצא בזה. לפי שהתורה אמרה: 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט יח), ולכן ראוי שיעשה לחבירו כמו שהוא רוצה שיעשו לו, שיחזירו לו שורו ושיו לאבידתו. ולכן אמר: 'לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים', כי זה אין דבר ראוי, והוא אכזריות גדולה להעלים עין, שהוא הגורם. וזה ג"כ הוא כנגד יצר הרע שהוא מטעה אותו, ואומר לאדם מה לך לילך אחר השוורים והכבשים, יבוא בעל השור ויעמוד על שורו, ואתה לך לבקש פרנסתך והעלם עין כאלו אינך רואה. זאת היא עצה נבערה מעצות יצר הרע. לזה אמר: 'לא תראה' ולא תאמין לדבריו, ולא תשמע אליו להעלים עין, אלא 'השב תשיבם לאחיך'. לזה באה זאת האזהרה בלשון 'לא תראה'. וכן 'לא תוכל להתעלם', לשבר מתלעות עוול, הוא נחש הוא יצר הרע" (צרור המור דברים כב א).
ה'התעלמות' היא סוג של הכחשה ואונאה עצמית שבאמצעותה האדם מדמה לעצמו שכביכול המצב אינו קיים. אולם הקב"ה הבוחן כליות ולב יודע שהאדם יודע את האמת ובוחר להתעלם ממנה: "ועל דרך המדרש: 'והתעלמת מהם' מבני אדם, 'לא תוכל להתעלם' - מהקב"ה, שהוא היודע את הכל, וכענין שכתוב (ירמיה כט, כג): 'ואנכי היודע ועד נאום ד'" (רבנו בחיי שם פס' א).
אולם מאידך גיסא, יש מצבים שבהם ההתעלמות היא דרך התמודדות חיובית ונצרכת: "והתעלמת מהם. תנו רבנן, 'והתעלמת' - פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד, היה כהן והוא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינו לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו, לכך נאמר 'והתעלמת מהם'" (בבא מציעא ל א). התורה מאפשרת להשתמש בכלי של ה'התעלמות' כאשר נתינת מענה למצב הקיים עלול לגרום לאדם נזק: לכבודו, לטהרתו או לרכושו.
התופעה של ה'התעלמות' נוכחת בחיי הבחירה היום יומיים. בהקשרים שליליים, ובהקשרים נצרכים.
הנטיה להתעלם משבשת את הבחירה כי האדם מתעלם ממה שלא נח לו. לדוגמה: כאשר האדם מתבקש לבחור בין אפשרויות, ואחת האפשרויות שאמורות להישקל על כפות המאזניים כרוכה בקושי ומחוייבות, עליו להתמודד עם הנטיה להתעלם ממנה ולבחור בזולתה, כאילו היא אינה קיימת. או לדוגמה כאשר האדם בוחר האם לעשות דבר מה שהוא נמשך מאד לעשותו והוא כרוך בסיכון, עליו להתמודד עם הנטיה להתעלם מהסיכון.
תחום שכיח נוסף של התמודדות עם הנטיה ל'התעלמות' כאשר אדם מקבל פניה שאינה נעימה לו או קשה לו להיענות לה, או שאם יענה לה בשלילה הדבר יתקבל בצורה לא טובה. עליו להתמודד עם הנטיה 'להתעלם' מהפניה ומהפונה כאילו לא שם לב שהתקבלה.
מנגד יש מצבים שבהם ה'התעלמות' נדרשת ככלי להתמודדות חיונית ולמניעת נזקים. "פעמים שאתה מתעלם". יש והאדם נתקף במחשבות וקולות פנימיים שמאיימים על שלוות הנפש שלו ולדרדר אותו ליאוש, לחרדה או לדיכאון. מחשבות טורדניות, שליליות, רגשי נחיתות חסרי בסיס או רגשי אשם על לא דבר. אחת הדרכים להתמודד אתם, כדי לא לגרום לעצמו נזק, הוא להתעלם מהם ולהפעיל כנגדן מחשבות חיוביות ומעצימות.