ניהול סיכונים מחושב או הימור מסוכן

פרשה ומימושה – פרשת כי תצא - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד

הרב אליעזר חיים שנוולד

בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.

מדינה וצבאה מחויבים לביטחונם של התושבים. חובה עליהם לבצר את ביטחונם ולהסיר איומים וסיכונים שנשקפים לחייהם. במידת הצורך מוטלת עליהם חובה להפעיל כח צבאי לסיכול איומים וסיכונים. אם אין ברירה, עליהם לפעול בצורה שיש בה אף סיכון מידתי לחיילים. אופן הפעולה הצבאית צריך להיות עצימה, לחתור לניצחון והכרעה, חד משמעית, מהירה ככל הניתן, שתיצור הרתעה ארוכת טווח. מחובתם לנקוט בצעדים שימנעו מראש היווצרות איומים וסיכונים, ולהיות בכוננות מתאימה כדי לסכל אותם אם ייווצרו. הערכת סיכונים עתידיים, שאינם מוחשיים דיים, היא אחת מהדברים הקשים ביותר בתהליך קבלת החלטות, אישיות ואסטרטגיות. היא מצריכה הפעלת הדמיון, כדי להמחיש אותם במידה הנכונה.

חובה לעקוב מודיעינית אחרי האויבים, לזהות מגמות שעלולות לסכן את התושבים, בטווח הקצר ובטווח הארוך, ולהתריע עליהם. לשם כך יש לנתח את היכולות של האוייב ואת כוונותיו. מיפוי היכולות כרוך באיסוף מידע, בנתונים ממשיים, (בהסתמך על מידע גלוי, וגילוי מידע מוכמן).

זיהוי הכוונות מחייב הערכה מה 'מתבשל' במוחו של האויב. צריך להיות מודעים לכך שכאשר יש פער תרבותי ודתי מול האויב, קשה לזהות את המניעים והכוונות שלו.

קיימת סכנה נוספת, שהאג'נדות והקונספציות ישפיעו על ההערכה של הכוונות והסיכונים. הן עלולות להעצים אותם או להתעלם מהם, בהתאם למה שמתאים לקונספציה או לאג'נדה.

כשל בהערכת הסיכונים והאיומים הוא אחד הסיבות העיקריות למחדלי העבר. איומים שהתממשו ללא מוכנות מוקדמת יצרו הפתעה גמורה, שגבתה מחיר כבד של נפגעים, ופגעה בהרתעה.

בעבר ננקטו מהלכים מדיניים וצבאיים שמוביליהם הבטיחו שהם יפתרו קונפליקטים, ושיש בהם סיכוי לעתיד טוב יותר. אולם הם התעלמו מהסיכונים, או שהמעיטו מחומרתם, וטענו שניהלו את הסיכונים באופן מחושב. אולם למעשה זה היה הימור גורלי. הסיכונים התממשו. חלקם באופן מידי וחלקם לאחר זמן, וגבו מחיר כבד.

בעבר שמעתי מידידי תא"ל (מיל') עוזי קרן אבחנה חשובה בין 'ניהול סיכונים מחושב' לבין 'הימור'. יש לבחון האם יש תשובה אמיתית לשאלה: מה יהיה אם הנחות היסוד יקרסו והסיכון יתממש, האם יהיו בידנו  כלים להשיב את המצב לקדמותו, מבלי לשלם מחיר כבד. אם התשובה חיובית הרי שזהו סיכון מחושב, אם התשובה שלילית זהו הימור מסוכן.

בפרשתנו אוסרת התורה להסתכן ולהמר על גורל החיים: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כב ח). התורה מחייבת בעלי בתים להתקין מעקה בטיחות לגג כדי למנוע סיכון למשתמש בו. הרמב"ם מנה שתי מצוות: מצוות עשה: "לעשות אדם מעקה לגגו", ומצוות לא תעשה על "המניח גגו בלא מעקה", שגורם לסכנת חיים: "ולא תשים דמים בביתך" (הלכות רוצח פרק יא א-ג). מכאן דייק הרמב"ם גם שיש חובה כללית למנוע סיכונים ולהמר על החיים: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר (דברים ד' ט'): "הישמר לך ושמור נפשך" (שם). התורה מטילה אחריות ואשמה על מי שמתרשל בסילוק הסיכון שבאחריותו ומסכן את שלומו ואת שלומם של אחרים: "ואם לא הסיר, והניח המיכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה, ועבר על "לא תשים דמים" (שם הל' ד'). החובה היא מוחלטת ואסור 'לסמוך על הנס' או על כך שהסיכון לא יתממש: "ועל כן תצוונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעותינו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס, ואמרו זכרונם לברכה (תו"כ אמור, פרשתא ח'): "שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס!" ('החינוך' מצות מעקה, תקמ"ו).

מאידך, יש מקרים בהם מותר ליחיד לסכן את עצמו בסיכון מידתי מחושב. (ראה מאמרנו "האם קיימת מידתיות בפיקוח נפש', קובץ 'מודעין לתורה' תשפ"א עמ' 69).

אולם כאשר מדובר בסכנה לציבור יש להחמיר עוד יותר: "מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים (בשבת א.ש.) בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ". (שבת מב א). "דניזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב" ומותר לעשות גם מלאכות דאורייתא למנוע נזק של רבים" (שו"ת מנחת שלמה תניינא סי' ל"ז).

כך יש לנהוג גם לגבי סיכון בטחוני: "כי גם בהילחם ישראל מלחמת מצוה על פי ד', היו עורכין מלחמתן ומזיינין עצמן ועושין כל עניינם כאלו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי. וכן ראוי לעשות לפי העניין שזכרנו, ואשר לא יחלוק על האמת מרוע לב יודה בזה" ('החינוך', שם).