שוחד בחירות

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת שופטים – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

בפרשתנו חוזרת התורה על האיסור של הדיינים לקחת שוחד: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד. כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז יט). איסור זה כבר הוזכר בפרשת משפטים: "לא תטה משפט אביונך בריבו. מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרוג וגו'. ושוחד לא תקח. כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים" (שמות כג ו-ח). הכתוב כולל את מקבלי השוחד בקללות בהר גריזים והר עיבל: "ארור לוקח שוחד, להכות נפש, דם נקי" (דברים כז כה).איסור זה חל על הנותן ועל המקבל כאחד.

התורה, תורת אמת, דורשת לקיים דין צדק ואמת, בצורה מוחלטת וללא פשרות, ובונה שתי קומות של משפט צדק: הקומה הראשונה היא החובה לדון דין אמת ולהתרחק בכל דרך מדין שקר. והקומה השניה קשורה להיגיינה של המערכת המשפטית, האיסור ללקיחת שוחד וקבלת טובת הנאה כלשהי מבעלי הדין: "תנו רבנן: 'ושוחד לא תקח' אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור! מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא (גשר – רש"י), אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה (לסומכו – רש"י), אמר ליה מאי עבידתיך? אמר ליה דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדינא! (אני פסול לדון אותך, כזהירות יתר משוחד, כיון שסייעת לי במעבר הגשר. א.ש.)" (כתובות קה ב וראה שם כמה דוגמאות של תנאים ואמוראים שהקפידו הקפדה יתירה על קבלת טובת הנאה כלשהי). וכן הקפידו על 'אבק שוחד': "שהיו נוטלין מעשר ודנין. לא שהיו נוטלין שוחד ח"ו אלא שנטלו מעשר לוי מבעלי דינים ודנין אותן וזהו 'אבק שוחד', שע"י כך דעתן נוטה להם, אלא היה להם לחשוך עצמן מדין מכיריהם שנותנין להם מעשרותיהם" ('קרבן העדה' ירושלמי כתובות פרק יג, וכן שם סוטה פרק א).  עד היכן מגיע האיסור לקבל טובת הנאה מבעלי הדין? אפילו אם השוחד ניתן לדיין על מנת שידון דין אמת לאמיתו ולא ח"ו יטה אותו ממשפט צדק: "שמא יאמר: הריני נוטל שוחד ואיני מטה את הדין, ת"ל: 'כי השוחד יעוור עיני חכמים'. והרי דברים קל וחומר: ומה הנוטל על מנת שלא להטות אמרה תורה 'כי השוחד יעוור' קל וחומר הנוטל על מנת להטות" (מדרש תנאים לדברים טז יט). בדין זה עמדה התורה על עומק דעתו של האדם וחולשותיה. "כי השוחד יעוור - משקבל שוחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו" (רש"י דברים שם). המשפט, אמור להתבסס על היגיון צרוף ואובייקטיבי ועל עובדות ברורות ללא שיקולים זרים וללא משוא פנים.  השוחד הוא בעל השפעה עצומה. הוא משחד את הדעת באופן מודע ובאופן לא מודע: "כי השוחד יעוור עיני חכמים - כלומר יעוור עיני חכמתו וצדקתו ויטה משפט בבלי דעת, כי מטבע נפש האדם להנטות לזכות אוהבו ששיחדו, והוא נטייה צפונה בלב לא יבינה בעל הנפש, אבל יוצר הנפשות ב"ה מבין סוד הנפש ויסודה, ויודע כי השוחד מקלקל עין הלב" (הכתב והקבלה דברים שם).

השוחד וטובת ההנאה קונים שליטה על שיקול הדעת האוביקטיבי ושיפוט המציאות ואין דרך לנטרל את השפעתו המשבשת: "אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? (למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי – רש"י) כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו (אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת – רש"י),  מאי שוחד? 'שהוא-חד' (הנותן והמקבל נעשים לב אחד– רש"י)" (כתובות קה ב).

התופעה הפסיכולוגית של ה'שוחד' וההשפעה שלו על שיקול הדעת קיימת גם מחוץ לבין הדין ועולם המשפט. גם בתוך נפשו של האדם עלול להתרחש תהליך דומה. כאשר האדם נדרש לבחור את דרכו ולהחליט בין אפשרויות שונות. בין אם בבחירות הגדולות של החיים, ביעוד ובמטרה שמכוונת את מכלול החיים של האדם ליעדם, ובין אם בבחירות היום יומית הנגזרות מהן. פעמים רבות האדם מתקשה לבחור לגופו של ענין ומתוך שיקולים טהורים. בתוך מסכת האפשרויות והשיקולים עלולים להכריע שיקולים זרים, אינטרסנטיים ולא ענייניים של טובת ההנאה שעשויה לצמוח מאפשרות כזו או אחרת. פעמים רבות טובת ההנאה משחדת ומטה את שיקול הדעת ומשבשת את היכולת לשקול בכובד ראש כל אפשרות לגופו של ענין ולהגיע להחלטה הנכונה והמועילה. פעמים רבות ההשפעה נעשית בצורה לא מודעת. הדבר קיים גם בהחלטות ובבחירות שהאדם עושה כלפי זולתו ויש לו בהם נגיעות אישיות.

בעלי המוסר מבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר הדגישו את הצורך של האדם להתמודד עם ה'נגיעות' האישיות שמשבשות את  שיקול הדעת. במיוחד אמורים הדברים כאשר האדם נמצא בצמתי בחירה והחלטה ועליו לבחון בצורה כמה שיותר נקייה ואובייקטיבית מהם הדברים שעלולים לשחד את דעתו ולנסות לנטרל אותם: "ועל זה צריך האדם להתעמל בתיקון המידות עד שיגיע למדרגה כזאת וכו'. ואז יתרחק מה'נגיעות' וה'פניות העצמיות' הנובעות מהמידות הרעות" (מהמאור שבתורה, לרב יעקב לעסין משגיח בישיבה יונברסיטי עמ' שצד-תקז).