'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת ראה – תשע"ח – הרב אליעזר שנוולד
בפרשתנו מזכירה התורה תופעה יחודית ויוצאת דופן שפותחת לנו צוהר נוסף לעולם המופלא של הבחירה האנושית, ולמעגלים המופלאים הכרוכים בה ומגיעים עד כבשונו של עולם.
התרה עוסקת בדין של נביא שקר, מאחז עיניים, שמתחזה בפני העם כנביא אמת שהקב"ה מתקשר איתו. אשר בודה דברים מליבו ואומרם כאילו קבלם מפי הגבורה: "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דיבר אליך לאמור נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם" (דברים יג ב-ג). בצורה שקשה להבינה ניתנה בידו היכולת גם לעשות אותות ומופתים שלא בדרך הטבע כדי להוכיח לעם את 'אמיתות' נבואתו.
הדבר מעלה את השאלה כיצד הקב"ה 'משתף' פעולה עם נביא השקר ובכך 'מאפשר' לו, כביכול, להטעות את שומעי לקחו? התורה מלמדת שהאפשרות הזו קשורה לעולם 'הבחירה החופשית' והיא מתאפשרת כדי 'לנסות' את העם ולהעמידו במבחן ובאתגר הנאמנות לקב"ה: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (שם ד). נביא שקר הוא נסיון שהקב"ה מנסה את עם ישראל כדי 'לדעת' שהוא אכן אוהב את הקב"ה בכל מחיר.
המפרשים הראשונים התעמקו בהיבטים שונים של ה'נסיון' מצד הקב"ה כדי 'לדעת'. לשם מה זקוק הקב"ה להעמיד את האדם בנסיון? וכי אין הקב"ה 'יודע' מראש את תוצאותיו? "כבר פירשתי כי אין נסיון בשביל הקב"ה כי הכל גלוי לפניו" (חזקוני דברים יג ד). כלומר הקב"ה יודע מראש מה תהייה הבחירה של האדם, והאם הוא יעמוד בנסיון. "וטעם 'כי מנסה ד' אלקיכם אתכם' לאמור כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו, רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו. וכבר פירשתי (בראשית כב א) כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה, ואמר 'לדעת', שיודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו" (רמב"ן דברים יג ד). כלומר ה'נסיון' אינו מיועד לשם ה'ידיעה' האלוקית, אלא כדי 'ליידע' במציאות את מה שנמצא באדם בכח וידוע כבר לקב"ה. החיזקוני מבאר שאכן הקב"ה 'יודע' מה יבחר האדם אולם הוא בחר לנהל את העולם על פי כללי מידת הדין והרחמים והם אינם יודעים מראש מה תהיה בחירתו של האדם בפועל: "'למען אנסנו' - אין נסיון גבי הקב"ה שכל מה שהיה והוה ועתיד להיות גלוי לפניו, אלא נסהו לפני מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם ועל מדת הרחמים שהיתה מבקשת עליהם רחמים יותר מדאי. 'הילך בתורתי' - לא יהא פתחון פה למדת הדין לקטרג עליהם ואף לא יהא פתחון פה למדת הרחמים לבקש רחמים יותר מדאי" (חזקוני שמות טז ד, וראה גם פירושו בדברים ח ב).
אולם עצם הידיעה האלוקית, מראש, מה תהיה הבחירה של האדם, מעלה שאלה לוגית נוספת על הזיקה שבין 'הידיעה והבחירה'. סוגיה מפורסמת שהרמב"ם העלה במלוא עוצמתה. הרי הקב"ה 'יודע' מראש מה תהיה הבחירה של האדם, כיצד נשמר לאדם החופש לבחור כרצונו. האם הוא יכול לבחור בצורה הפוכה ממה שהקב"ה יודע מראש?! ואם לא, אין לו חופש בחירה כלל ועיקר!: "שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו? דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה! אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי'. וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו". (רמב"ם תשובה ה ה, ועי' בהשגת הראב"ד שם).
אמנם מבחינה לוגית קשה לתבונה האנושית המוגבלת להכיל את המורכבות הזו. מבחינה זו שאלת הידיעה והבחירה אינה שונה משאלות אחרות ביחס למציאות האינסופית של הקב"ה. המציאות היא שלקב"ה יש אפשרות להתנהל באופן שהתבונה האנושית אינה רואה אותה מתאפשרת: מצד אחד אכן הקב"ה יודע מראש מה תהיינה בחירותיו של האדם, ומאידך היא אינה שוללת את הבחירה החופשית המוחלטת להחליט כרצונו.
הראב"ד שם תוהה על עצם העלאת השאלה ע"י הרמב"ם אולם גם הוא מוצא לנכון להסביר מדוע אין סתירה בין ה'ידיעה' ל'בחירה': "ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר: אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד. ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים, שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה. והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות, אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל, והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע, והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא. וזו הידיעה אינה גזירה" (הראב"ד על הרמב"ם שם). כלומר יש הבדל בין ידיעת העתיד שמאפשרת לו להתקיים, ובה לאדם יש בחירה, אולם הקב"ה יודע מה תהיה בחירתו. לבין גזירה שמכתיבה את העתיד, ושם אין מדובר על ידיעה גרידא, אלא על קביעה אלוקית.
האדם המאמין חי בתודעה תמידית שקיימת השגחה וידיעה האלוקית, כולל ידיעת העתיד של מה שהוא עתיד לבחור. ומצד שני הוא מתנהל מתוך אמונה שלימה שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת. ושהידיעה האלוקית אינה מגבילה את הבחירה.