דור של בחירה מחפש גבולות

הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – ראה - תשפ"א 

מוקדש לזכרו של מר משה שרם ז"ל (אביו של סגן הראל שרם הי"ד) במלאת שנה לפטירתו.

 בשבוע שעבר צוטטה שרת החינוך בהתנגדותה לביצוע חיסונים לקורונה בבתי הספר, למרות שבדרך זו היקף המתחסנים עשוי לגדול ולקטוע את שרשרות ההדבקה: "...אבל לעשות את זה בבתי ספר, להכניס את הלחץ החברתי לבתי ספר זה 'פשע'!". ('כיפה'). אח"כ גם נימקה זאת: "אלה ילדים שחוזרים אחרי שנה וחצי יש שיח מאוד רגיש, אנחנו מדברים על יצירה של חרמות שמפעילים לחץ על ילדים" (N 12). כמובן שרצוי שהנערים והוריהם יקבלו את ההחלטה מתוך בחירה, אולם זהו רק חשבון אישי שלהם? ומה עם הנזק שעלול להגרם אם ילדיהם שלא התחסנו ידבקו וידביקו אחרים?! ואם בגללם כיתות שלימות יאלצו להיכנס לבידוד, ולעיתים גם כל משפחתם?! ולאבדן ימי עבודה של ההורים?

האם החופש לבחור הוא ללא גבולות?! גם כשהוא עלול לפגוע בזולת?!  האם אין זו חובתה של הממשלה להגן על זכויותיו של הזולת מפני מי שאינו לוקח אחריות?!

אנו חיים ב'דור של בחירה'! בעידן שמקדש את הבחירה החופשית. בדור זה כל דבר שמריח ריח של כפיה, נתפס כהתגלמות הכיעור והרוע, 'פשע'. הקידמה פותחת בפני האנושות אפשרויות שלא היו לו בעבר, דברים שבעבר היו 'הכרח' ולא היו ב'טווח הבחירה' האנושית. בכל תחום כמעט יש ריבוי של אפשרויות שהאנושות מייצרת ומאפשרת לבחור ביניהם. כך הדבר בשוק הצריכה, המוצרים והתעסוקה, וכך הוא גם בשוק הדעות ותפיסות העולם. תקשורת ההמונים מאפשרת להיחשף למגוון התפיסות, ו'לבחור' ביניהן.

מצד אחד יש לריבוי האפשרויות ברכה גדולה, כי כל אחד יכול לבחור את מה ש'מתאים לו', ומצד שני ריבוי האפשרויות יוצר בלבול, מערער את הַמֻּחְלָטוּת ומקשה על הבחירה.

מצד אחד, עצם האפשרות לבחור מעצימה את חשיבותו ואת כוחו של האדם, 'נזר הבריאה', בעל הבחירה וההחלטה. היא מחזקת את תודעת העצמיות ותחושת השליטה והאחריות שלו על גורלו. אולם, מצד שני, העומס הקושי להחליט עלול להיות מנוצל ע"י גורמים בעלי ענין ל'הנדוס התודעה', בצורה מתוחכמת, כדי להשפיע על הבחירה. ערעור הַמֻּחְלָטוּת גם יוצר כר פורה לייצור תפיסות שאינן מחוברות למציאות, שלא לומר מופרכות והזויות, שהולכות ומתרבות ועלולות להזיק לאנושות. על כן, אל מול המגמה של ריבוי האפשרויות והבחירה, מתבקשת מגמה מאזנת של קביעת גבולות, שביניהן תתנהל הבחירה, אולם אין לחרוג מהם. לדוגמה: כשבחירה מסויימת עומדת בניגוד לערך יסוד או לעקרון מוסרי חשוב, או שבחירה של האחד עלולה לפגוע בזכויותיו ובערכיו של השני, או של הציבור, על כן נדרשים חוקים ותקנות שנועדו להגביל ולהסדיר את ההתנהלות האנושית, ואלמלא הם "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג ב).

השבת נקרא את פרשת ראה, נברך את חודש אלול, חודש התשובה והסליחות, ובתחילת השבוע, נתחיל באמירת הסליחות. בתחילת הפרשה עוסקת התורה בסוגית ה'בחירה האנושית' שהקב"ה 'נותן לפנינו'. ב'ברכה' וב'קללה': "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד' אלוקיכם וגו'. והקללה אם לא תשמעו וגו'" (דברים יא כו). "הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם, רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתיצב על דרך לא טוב, הכל מסור ברצונו והכל תלוי בבחירתו, ומזה אמר הכתוב (שם ה, כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" (רבנו בחיי שם). המדרש בספרי ממשיל את הבחירה שבפרשתינו כבחירה בין שני דרכים שעשויות להטעות: "משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור; והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים; ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור" (ספרי ראה נג). מצד אחד הבחירה האנושית על צומת דרכים היא מוחלטת: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים ל טו). אולם לא כל הדרכים שוות, וצריך לנתב את הבחירה. יש דרך שמובילה ל'קללה', ויש שמובילה ל'ברכה' וחיים: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים!" (שם פס' יט).

"'ברכה' - היא מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם.  'וקללה' - הקללה איננה רק ניגודה של הברכה, ואין היא מורה רק על חוסר התקדמות ועל העדר שגשוג (על כך מורה "ארר"), אלא הקללה היא היפוכה של הברכה: להיות ריק וחסר כל תוכן! (משורש "קלל": להיות קל ונטול כל משקל). הברירה בין שני ההפכים האלה "נתונה לפנינו" על ידי תורת ה' ובנו הדבר תלוי, אם נביא עלינו ברכה או קללה" (רש"ר הירש כאן בפרשתנו).

רבנו בחיי מפרש כאן בהרחבה את יסודות ה'בחירה האנושית', כאחד מיסודות התורה והאמונה: "למד שאין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע עד שיעשה טובה או רעה אלא הכל מסור בידו, כי אילו היה הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או יהיה שום דבר מושכו בעיקר תולדתו לאחד מהדרכים טוב או רע איך יצוה הקב"ה אותנו על ידי נביאיו לעשות כך, כיון שהוא מתחילת בריאתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשכהו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה להפרע מן הרשע או לשלם לצדיק שכר טוב, וזה עיקר גדול ועצום והוא יסוד האמונה" (רבנו בחיי שם, דבריו מכוונים לרמב"ם ב'הלכות תשובה', ה' א-ג). ה'בחירה' מטילה על האדם את האחריות על מעשיו, לטוב ולמוטב. אולם היא גם מבליטה את דמיונו של האדם לבוראו: "הבחירה היא רז צלם אלוקים! ועל כן כל שלילה בבחירה היא שלילת הצלם" (הרב חרל"פ 'מי מרום' ח"א עמ' קמ"ז)

כך גם 'התשובה', היא שאיפה למיצוי הטוב האלוקי שבאדם המגולמת בבחירתו החופשית. הבחירה האנושית היא 'יסוד התורה' ולכן היא מזכירה אותה בראשיתה, בספר בראשית ובחתימתה, בסוף ספר דברים: "ומפני זה נזכר העיקר הגדול הזה בפתיחת התורה ובחתימתה, הוא שתמצא ב'אדם הראשון' כתוב (בראשית ג, כב): 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע'. ביאורו הן מין האדם היה יחידי בעולם ואין לו מין שני שידמה לו בעליונים ולא בתחתונים, וכו'. ואיננו הכרחי כי אם רצוני, שהרשות נתונה בידו להביא עליו עונש ושכר.  הברכה והקללה בחתימתה: הוא שתמצא בסוף דברי משה: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע' (דברים ל, טו), כלומר, שהרשות בידכם לעשות טוב או רע, וכן אמר בכאן (בפרשתנו א.ש.): "ראה אנכי נותן לפניכם היום". (רבנו בחיי שם).

קריאת פרשת 'ראה' מהווה הקדמה לחודש אלול, לאמירת הסליחות, ולעיסוק בתשובה. ללא מציאות ה'בחירה' אין 'שכר ועונש' וגם לא 'תשובה'.