בפרשתנו אנו מצווים על הנחת אחת מאבני היסוד של האומה הישראלית, בנית "בית הבחירה", והקמת 'בירה רוחנית' לעם ישראל. "כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה". (דברים יב ה).
בירה זו תאחד ותרכז תחת קורת גג אחת את המרכז הרוחני ואת הריבונות השלטונית הממלכתית. "מקדש מלך עיר מלוכה".
בהמשך הפרשה מצוה התורה על כל העם לעלות ולהתכנס בבירתו הרוחנית, ב"בית הבחירה" שלוש פעמים בשנה. "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלקיך במקום אשר יבחר. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות וגו'". (דברים טז טז)
האם יש למצווה זו רק משמעות רוחנית או גם משמעות איסטרטגית?
בכוונת מכוון, התורה אינה מסמנת במפורש את המקום בו יוקם "בית הבחירה". רק שיהיה ב"מקום אשר יבחר ד'". כביכול לא עצם המקום הוא הענין אלא עצם בחירתו ע"י ד'. וכן שיש ענין עצמי ב"דרישתו": "'תדרשו', דרוש על פי הנביא! יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל: "לשכנו תדרשו ובאת שמה"! דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא!" (ספרי ראה ח') בחתירה אנושית ובהשתוקקות לאתר את "המקום אשר יבחר ד'". להתאים את הבחירה האנושית מול הבחירה האלקית.
חז"ל והרמב"ם ביקשו להדגיש את הממד של הבחירה האלקית בשימוש בשם "בית הבחירה" (סנהדרין כ ב, ורמב"ם הל' "בית הבחירה" ולא הל' "בית המקדש", אף שאח"כ משתמש בשם זה).
(יש לציין שמטבע הלשון היחודי "המקום אשר יבחר ד'" מוזכר לראשונה בפרשתנו. והוא מוזכר רק בספר דברים ובו הוזכר עשרים ושתיים פעמים הוזכרה בספר דברים מוזכר שש עשרה מהם בפרשתנו).
קיימת זיקה בין בחירת הבירה הרוחנית לבירה השלטונית המדינית. בנית "בית הבחירה" תלויה במינוי המלכות, אשר עתידה לבנות אותו. (גם במלך המצוה למנות את מי אשר "יבחר ד' אלקיך": "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלהיך בו". (דברים יז טו)
"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך וכו'. ולבנות בית הבחירה שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה". (רמב"ם מלכים א א). הרמב"ם כותב שם שמינוי המלך קודם לבנין בית הבחירה. ומכאן שמצוות בנין בית-הבחירה אינה יכולה להתקיים כל זמן שאין מלכות בישראל. (שאילת דוד קונט' דרישת ציון וירושלים).
רק בשלב מאוחר מאד תחשף ירושלים כמיקום של הבחירה האלקית. דוד המלך מאתר את מקומו בעזרת שמואל הנביא. "וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה" (שמואל א יט יח-יט). "היו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם (בית המקדש)" (זבחים נד ב). "למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה" (רש"י שם). "הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל". (דה"י א כח יט).
כשהתגלה "המקום אשר יבחר" התברר שהוא גם 'מובחר' מצד עצם מעלתו, שבו אבן השתיה שממנה הושתת העולם. ועוד. (רמב"ם בית הבחירה ב ב). ובעיקר שהוא מקום כלל ישראלי שלא יועד לשבט מסויים.
דוד המלך, הוא גם זה שמתכנן ומכין את התשתיות לבנית בית הבחירה אולם הוא נבנה לבסוף ע"י שלמה המלך.
מדוע בנית בית הבחירה היא משימה של הריבון, המלך, ולא של המנהיגות הרוחנית, הכהן או הנביא?
מדוע בנייתו עוכבה עד הקמת המלכות והשלטון הריבוני של כלל עם ישראל, אשר עבר מהנהגה שבטית למלכות, ומשבטיות מגזרית לישות ריבונית אחת?
מינוי מלך שמשקף את ריבונות הכלל, תלוי בבחירה של העם כולו על כל שבטיו, להתאחד סביב מלכותו. גם בית הבחירה מייצג את הכלל בעם ישראל. בנייתו לא היתה מתאפשרת בלי שעם ישראל יתאחד "בלב אחד כאיש אחד".
עיר הבירה מרכזת בתוכה את מוסדות השלטון וארמון המלוכה. על כן היא אחד מסמלי הריבונות, ויש לה ערך איסטרטגי גבוה. החיבור של הבירה הרוחנית עם הבירה הריבונית הוא מטבע בעלת שתי פנים המשלימות זו את זו. "הכל ענין אחד: שלמות ממלכתית קדושתית של מקדש ומלכות". (שיחות הרצי"ה קוק חיי-שרה תשל"ו) וזאת להבדיל בניגוד לנצרות שסברה שיש להפריד ביניהם: "תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר." (אוגוסטינוס מהיפו)
השלטון הממלכתי הריבוני בבירה הרוחנית מלמד על המהות הרוחנית היחודית של היהדות, שאינה רוחניות מנותקת מהממד המציאותי ומהריבונות הממלכתית.
מאידך גיסא הריבונות במקום הבירה הרוחנית מבטא שהערך של הקיום הלאומי בעם ישראל, של ריבונותו ויעודו, נובעים מעולמו הרוחני היחודי ולא רק מהיבטים קיומיים של שרידות לאומית.