עפולה תרי"ג

פרשה ומימושה – עקב -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

פרשתנו נקראת על שם הפתיח שלה: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ושמר ד' לך את הברית ואת החסד" (דברים ז יב). בפשטות יש בפסוק הבטחה לגמול אלוקי על שמירת משפטי התורה: "והיה סיבת שומעכם המשפטים ועשותכם אותם שישמור לכם השם בריתו" (הטור הארוך שם). אולם חכמים למדו מכאן עקרון כללי וחשוב שקשור להבנת המכלול של תרי"ג מצוות. אין מדובר על מצוות נפרדות שאין ביניהן קשר אלא כמערכת אחת של צוויים אלוקיים ערכיים ומוסריים. בשל היותה מערכת אלוקית ולא חוק ונורמה אנושית, היא מערכת אורגאנית שלימה שמרכיביה אינם נתונים לבחירה, ואם יגרע ממנה אחד ממרכיביה תפגע המערכת כולה.

רש"י פירש מכאן עפ"י חז"ל שהברית תהיה דווקא בזכות קיום המצוות שאין הבריות מייחסות להן חשיבות: "והיה עקב תשמעון - אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. ושמר ד' אלקיך לך את הברית וגו' - ישמור לך הבטחתו". הזלזול בהן פוגע במכלול: "למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, והכניס בו פועלים, ולא גילה להם המלך שכר נטיעותיו, כי אילו גילה להם שכר נטיעותיו הן רואין איזה נטיעה שכרה מרובה ונוטעין אותה, נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטילה ומקצתה קיימת, כך לא גילה הקב"ה בתורה שכר כל מצוה ומצוה, שאילו גילה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטילות" (תנחומא עקב ג). בדומה לעבודת הפרדס, שהן אינן עבודות נפרדות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה, כל מכלול העבודות של הפרדס נועדו ליעוד כללי אחד – הצמחת הפירות והן משלימות זו את זו. אם תחסר אחת מהפעולות משום שאינה נחשבת דיה בעיני הפועלים, ינזק הפרדס כולו. הנמשל הוא המכלול של מערכת תרי"ג המצוות האלוקיות: "טילטל (הסתיר א.ש.) הקב"ה שכר עושה מצות בעולם הזה, כדי שיהו ישראל עושין אותם מושלם" (שם). למכלול של תרי"ג המצוות יש יעוד אלוקי אחד כולל, ורק במילוי מכלול המצוות הוא יצא אל הפועל.

חכמי הסוד אף דימו את תרי"ג המצוות לגוף האדם שיש בו תרי"ג חלקים: רמ"ח אברים ושס"ה גידים. כנגדם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה (שערי קדושה, ח"א א׳, של"ה ח"א  עשרה מאמרות -ו). גוף האדם הוא יצירה אורגנית אחת וחסרונו של מרכיב אחד מתוך תרי"ג החלקים המרכיבים אותו פוגע בגוף כולו: "ולתכלית זה נברא האדם לקיים אלו תרי"ג מצות. כי המצות הם קשר אחד אי אפשר להיות לאחת בלתי האחרות כדמות בגד הנארג שכל חוט וחוט דבק בחבירו ועוזר בקיומו שהרי המה באדם אחד רמ"ח אברים ושס"ה גידים ואם חסר אחד הרי הוא פגום" (שבט מוסר ל׳ לר' אליהו הכהן האיתמרי). 

בתקופה האחרונה הפכה הופעה בהפרדה מגדרית לציבור הדתי והחרדי בעפולה כמוקד תורני של מאבק שהגיע עד לשעריו של בית המשפט. ארגוני נשים עתרו לבית המשפט כדי למנוע את האירוע בטענה של הדרה ואפליית נשים במרחב הציבורי. ומנגד טענו המארגנים שמדובר בהפרדה בבחירה הנובעת מהשקפת עולם ואורח חיים דתי, ואילו בהתערבות ובנסיון למנוע את ההופעה יש כפיה אנטי דתית כנגד אורחות חייהם. האופן שבו הציגו העותרים את תביעתם היתה נקודתית ולא עקרונית (בדיעבד, הסתבר שהוא מבוסס על פרשנות לא נכונה של החלטת הממשלה המקורית, שהחריגה מקרים מעין אלה). אולם ברור לכל שהויכוח בין שני הצדדים אינו ויכוח נקודתי על הדאגה למעמד האשה וזכויותיה במרחב הציבורי, אלא ויכוח עקרוני כללי על תפיסת עולם. הוא גם לא ויכוח בין ליברליזם פרוגרסיבי לבין שמרנות. משום שליברליזם אמיתי אמור להכיל דעות שונות ומנוגדות ולתת להן לגיטימציה, גם כשאין הסכמה ולא לכפות את דעתו, אלא להיאבק על זכותו של הזולת לפעול כהבנתו וכתפיסת עולמו. ויכוח זה דומה מאד לויכוח המתמשך על 'הדתה' ו'כפיה דתית', והיחס ללהטבי"ם. זהו לא ויכוח נקודתי!   יש כאן ויכוח עקרוני בין הגישה שרואה את התורה והיהדות כתפיסת עולם כוללת ושלימה הבאה ממקור אלוקי ומבקשת לחיות על פיה, לבין גישה שאינה מקבלת זאת ומבקשת להשתית את ההתנהלות של החברה רק על פי עולם ערכים ליברלי מערבי המבוסס על המוסכמות האנושיות כפי שהן מקובלות על דעתה כאן ועכשיו, וכל מה שאינו הולם את ערכיה הוא לא לגיטימי, 'מיזוגני', 'הומופובי', 'גזעני' וחשוך שאינו מתאים ל'קידמה' של שנת 2019.

גם באירוע זה השיח הציבורי בתקשורת ובמדיה החברתית היה דו שיח של חרשים, כוחני, ומפלג. הדוברים שיצגו את העמדה החרדית דתית בתקשורת מצאו עצמם מותקפים ומתגוננים. התגוננות תמיד נשמעת ומצטלמת לא טוב. במקרים כאלה חובה לרדת לשרשי הויכוח ולא להתמקד בענפים.

הגיע הזמן להוריד את להבות המחלוקת ע"י שיח שחושף את שרשי הויכוח, ומעמיד את העמדות העקרוניות אחת מול השניה.