דין וחשבון ועלות השחר

הפרשה בחיי המעשה ואתחנן - נחמו תשפ"ב

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין

מוקדש לזכר הטייס סא"ל אבנר גולדמן ז"ל שנפל באסון המסוק ברומניה ט"ו אב תש"ע.

בעוד כשבועיים נתחיל באמירת הסליחות באשמורת לפני 'עלות השחר', בזמן המעבר מחושך לאור, שהוא זמן של חסד ורחמים. ונתחיל לתקוע בשופר הקורא ל'דין וחשבון' על מעשי העבר, ותיקון ותשובה לעתיד.

לפני כמה ימים הסתיים בהצלחה רבה מבצע 'עלות השחר' שהחל בערב שבת ט' באב. המבצע התחיל בתקיפה יזומה, בהפתעה מתוחכמת, הוכתר בהצלחה והשיג את יעדיו. זאת ההזדמנות לברך את כל העוסקים במלאכה: צה"ל ומפקדיו, שאר גופי הבטחון, והממשלה. ולהודות לקב"ה על הניסים להם זכינו, שהמבצע הסתיים ללא נפגעים בנפש. ועל הנס של פיתוח 'כיפת ברזל' למרות התנגדות של 'מומחי' בטחון, בזמנו.

באופן סמלי החל המבצע בימים שבהם מציינים 17 שנים להתנתקות וגירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם. בתוכנית המקורית היא תוכננה ל-14 באוג' 2005, מתכנניה לא שמו לב שמדובר על ט' באב! בהמשך החליטו לדחות ביום אחד.

זיכרון ההתנתקות נועד גם כדי לערוך 'דין וחשבון' לגבי תוצאותיה. ביניהן,  הצורך במבצעים מסוג זה, מול ארגון הג'יהד האיסלמי הקטן המונה כ-6000 לוחמים בלבד. לפני ההתנתקות הבטיחו מוביליה שהיא "תשפר את הביטחון של אזרחי ישראל", "תשפר את יכולת הפעולה של כוחות הביטחון ותעניק לה לגיטימיות", ו"לא תגרע  מיכולתם של צה"ל וכוחות הביטחון לתת מענה יעיל לכל איום בכל נקודת זמן", אדרבא היא "תעצור את השעון שמאיץ את השתלטות החמאס". ולעגו לאלה שהתנגדו וראו את הנולד: "אשקלון לא תהפוך לקו החזית, אני רוצה שתדעו את זה. לא אשקלון ולא מקומות אחרים", "יש טענה, שיהיה איום על יישובים בנגב וכו'. אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת". ב-17 השנים שעברו מאז, עזה הפכה למדינת טרור חמאסית שמהוה איום אסטרטגי, שירתה אלפי רקטות לא רק לאשקלון, אלא גם לת"א וירושלים, והשביתה את נתב"ג, ואת המשק הישראלי למשך זמן. היא גררה את צה"ל ליותר מ-14 מבצעים גדולים וכ-20 סבבי לחימה שעלו מיליארדים למשק. ונפגעים רבים בגוף, בנפש ופוסטראומה. חיילים ואזרחים. ולצורך להקים מכשול קרקעי נגד מנהרות בעלות של כ-3.5 מיליארד ש"ח.

בפרשתנו מגיע שעת ה'דין' של משה רבנו על 'חטא מי מריבה' בו נאמר: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר  יב). חטא שהתקבל בחומרה יתירה, כפגיעה ביסוד כללי וחשוב - 'לא האמנתם בי להקדישני', ומכאן חומרת עונשו - מניעת הכניסה לארץ. משה רבנו אינו משלים עם רוע הגזירה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ד' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ד' אלוקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וגו'. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וגו'" (דברים ג כג). עפ"י חז"ל זו לא היתה הפעם הראשונה שמשה רבנו מתחנן ומפציר בקב"ה להעביר את רוע הגזירה: "מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול ואמר לו: גזירה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן" (דברים רבה יא י). כאן 'נתחתם גזר דין הקשה' באופן סופי.  ועם כל זה משה רבנו לא משלים עם רוע הגזירה: "וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית, ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה" (שם). והרבה בתפילות: "ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים? שנאמר (דברים ג): 'ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור' – 'ואתחנ"ן' בגימטריא הכי הוי"" (שם).

משה רבנו מזכיר לזכותו את מסירותו לתפקידו בהנהגת העם, והצלחתו באתגר הקשה, שהיה קרוב להיות בלתי אפשרי: "באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל, עד שיהיו מאמינים לשמך. כמה צער נצטערתי עליהם במצות, עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן וכו'. זו היא שילום עבודה של מ' שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן?!" (שם). ואעפי"כ, ב'דין וחשבון' הכולל, חומרת חטא מי מריבה, גברה. הקב"ה לא אפשר למלאכים להביא תפילותיו בפניו. והיה בכך קידוש שם שמים שדין שמים הוא אמת מוחלטת וכוללת וללא משוא פנים: "בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא לו פנים, ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לא"י, אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול" (שם).

ומשה לא נכנס לא"י.