מהפכים מחורבן לבנין ממחדל לניצחון
פרשה ומימושה – פרשת דברים - שבת חזון - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
ביום שישי שעבר סיירנו עם תלמידי הישיבה בקיבוץ בארי. עברנו בין הבתים השרופים והחרבים של חברי הקיבוץ שנרצחו ונחטפו, ושמענו את סיפורי הבלהות של מחדל שמחת תורה.
לצד הבתים השרופים והחרבים הוכשרו כבר משטחים שמוכנים לבניית בתים חדשים, בנוסף לבתים שלא נפגעו. בבארי פגשנו חברי קהילה נחושים לחזור, ולהפוך את החורבן לבנין חדש ושוקק חיים. ציונות סְפָר במיטבה.
לפני הסיור שוחח איתנו האלוף במיל' יוסי בכר, חבר הקיבוץ, על תולדות הקיבוץ והיסטורית הסכסוך עם עזה, ועל הלחימה בקיבוץ מול מחבלי הנוחבה. המסר העיקרי שלו לתלמידים היה: אנחנו נמשיך ונבנה! אולם עלינו להבין שנגזר עלינו להילחם על קיומנו גם בדורות הבאים. 'גורל המדינה תלוי בכם', אמר לתלמידים, 'באלה שמוכנים להקריב מעצמם כדי לקיימה. בלעדי זה אין לנו עתיד'.
מאז סיכול רבי המחבלים המפלצתיים שוכר בבירות והניה בטהרן, מדינת ישראל נמצאת בכוננות דרוכה אל מול אפשרות למתקפת נקמה מאיראן ושותפיה, המקיפים אותה מכל עבר. ישנן הערכות שהמתקפה צפויה כבר במהלך השבוע, אולם ישנה הערכה של מקורות מודיעין מערביים שפורסמה ברשת "סקיי-ניוז ערבייה" הבריטית, שהאיראנים מכוונים את ההתקפה דווקא ליום תשעה באב. יום של אבלות, יום של חורבן ואסון לעם ישראל. הסמלים הללו חשובים להם.
ישנה דוגמה מן העבר, מהמן הרשע, משנה למלך האימפריה הפרסית, שזמם "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג יג). לקביעת תאריך ההשמדה "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (אסתר ג ז). הגורל נפל על חודש אדר. "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה אמר נפל לי פור בְּיֶרַח שמת בו משה" (מגילה יג ב). התאריך מצא חן בעיניו משום שהיה בו סמליות של פורענות ואסון. אולם הוא "לא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (שם). שאותו יום עצמו הוא גם תאריך מְהַפֵּךְ של צמיחה, הולדת משה רבנו, מנהיג היציאה משעבוד לגאולה והניצחון על מצרים.
הפור התהפך על המן ותלו על העץ. עם ישראל ניצח את אוייביו, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט א). מאז הוא חוגג את חג הפורים.
כנראה שהמתיימרים להיות ממשיכי האימפריה הפרסית אינם יודעים שט' באב שהוא יום החורבן, הוא גם יום הולדתו של המשיח (ירושלמי ברכות ב ד). יום של מהפכים. מחורבן, לגאולה ובנין.
ברצונם של האיראנים לנקום הם חרגו מהאסטרטגיה שלהם לאורך השנים, שלא להתעמת ישירות ולהסתתר מאחרי שלוחיה ה'פרוקסים'. כתמנון רב זרועות הלופת את קרבנו, מכל העברים בטבעת חנק. הם אלה שבברכתם תקפו מחבלי החמאס בשמחת תורה, הם פטרוני החיזבאללה שמנהל מלחמת התשה ומאיים בטיליו על העורף. כעת איראן מתייצבת בראש, בגלוי. זה יתהפך עליה ויפגע בראש התמנון. היא תמצא מולה צבא ואומה נחושה שתשיב לה מלחמה שערה, ותגבה ממנה מחיר יקר. על מעשיה ועל מעשה שליחיה. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ; וגו', וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה" (ישעיה כח ו). עד הניצחון.
בשבת נקרא את פרשת דברים, בה מוזכר בין היתר חטא המרגלים. כששמע העם את הדיווח השקרי של המרגלים נאמר: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ד' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א כז). במקום לשמוח על בשורת הכניסה לארץ פרצו בבכי: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד א). "אותו היום [ערב] תשעה באב היה. אמר הקב"ה: הן בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות!" (סוטה לה א). מאז הפך לערב של אסונות, אבל ובכי לדורות.
אולם, באופן פרדוכסלי, בט' באב ישנם גם מנהגי 'מועד': אין אומרים בו תחנון, ואין נופלים על פניהם וגם לא במנחה שלפניו, ואין אומרים 'צידוק הדין' (טור ושו"ע סי' תקמ"ט). ומחצות היום יש גם מנהגי 'גאולה': "אחרי חצות מסדרים את הבית ושוטפים את הרצפה, זכר ורמז לגאולה העתידה לבוא במהרה" (ס' התודעה - פ' ל"ג). ובתפילת מנחה גם אומרים 'נחם'. כקבלת נחמה על החורבן (או"ז ח"א - סעודה קצט).
בשורשו ט' באב הוא יום של 'מועד' שהפך ל'בכיה', שעתיד לחזור ל'ששון ושמחה', ולהפוך מחורבן לקוממיות וממחדל לניצחון.