מלקחי העבר לבנין העתיד ומחורבן לקוממיות
הפרשה בחיי המעשה דברים - חזון תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
אחד הנושאים המרכזיים שהתחדדו בשיח הציבורי בתקופה האחרונה הוא: מה יהיה המרכיב הדומיננטי בזהות של מדינת ישראל? האם זהותה כמדינה יהודית, או כמדינת כל אזרחיה? שורש הדיון קשור לשאלת היסוד: האם מדינת ישראל היא המשך למורשת היהודית של שלושת אלפים ושלוש מאות שנים, או שהיא יצירה חדשה בעלת ערכים מערביים אוניברסליים שמנותקת משורשי העבר שלה. נראה שנושא זה עתיד לעמוד במוקד של מערכת הבחירות שבפנינו. מדינת ישראל נמצאת בצומת של קבלת החלטה שתשפיע על עתידה וזהותה.
ההיסטוריה של עם ישראל היא רצף של דורות שבנויים אחד על גבי קודמו, קומה על גבי קומה. עם ישראל מוביל בעולם מהלך גדול מבחינה אידאולוגית של קודש וחול, ברוח ובחומר. אי אפשר לבנותו ולהשלימו ביום אחד ולא בדור אחד. כדי שהמהלך ישא פירות צריך שתתקיים רציפות והמשכיות בין הדורות. כל דור מוסיף את הנדבך שלו לבנין שנבנה. בבחינת "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ". אולם כדי שהקומה שכל דור בונה תהיה ראויה לבנות עליה קומה נוספת, צריך לתקן את הכישלונות והקלקולים שנוצרו בה, ולחזק את ההצלחות שהתווספו בה. לעיתים קומה רעועה שעדיין עומדת על תילה לא מאפשרת לבנות עליה כראוי את הקומות הבאות.
אם עד לכניסת שבת לא יבוא משיח, השבת ט' באב, תהיה 'שבת חזון', והתענית תתקיים ביום ראשון. בט' באב אנו מתענים לזכר חורבן הבית הראשון והשני ואבדן הריבונות הישראלית. זכה דורנו – דור הקוממיות, לציין את החורבן מתוך תנופת בנין ארצנו ומדינתנו והשבת ריבונותנו אשר מתקיימת באופן פלאי למרות החורבן שעברנו פעם אחר פעם. תהליך בנין הקומות נמשך, לא רק על קומה שנבנתה, אלא גם על גבי קומה שנחרבה. לא על קומה שצרבה בנו חויה טובה לדורות אלא על קומה של סבל וקטסטרופה. מתוך החורבן נוצר בנין. מהאבנים שנחרבו נבנתה קומה חדשה וחזקה שמחזיקה קומות רבות נוספות. ועדיין דרך ארוכה ומורכבת לפנינו ועוד נכונו לנו אתגרים. בצומת קבלת ההחלטה שבה אנו ניצבים אנו מודים לקב"ה על מה שכבר קיים והושג, ומביטים קדימה באמונה ותקוה מהולה בדאגה ואחריות, כלפי הבאות.
השבת אנחנו מתחילים לקרוא את ספר דברים – משנה תורה. פרשת דברים נקראת בד"כ ב'שבת חזון' שלפני ט' באב. בקהילות אשכנזים יש שנוהגים שבעל הקורא קורא את הפסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א יב), במנגינת מגילת איכה.
אחת החלוקות המפורסמות של מבנה ספר דברים היא של הרד"צ הופמן (בפירושו לדברים עמ' יז), לפיו הספר מחולק לשלושת נאומי משה רבנו: נאום התוכחה, נאום המצוות, ונאום הברית. הנאומים נאמרו בשלהי כהונתו כמנהיג של העם היהודי מיציאת מצרים ועד תום ארבעים שנות המדבר. בתקופה החשובה של הפיכתו לעם, ועיצוב זהותו האמונית המיוחדת. וכדברי פרידה לפני הכניסה לא"י, לעידן חדש מאתגר ומשמעותי בתולדותיו, של עם המקים בארצו את ממלכתו. אם לנסח את דברי רד"צ הופמן במונחי זמננו:
החלק הראשון של הספר: סיכום תקופה, 'ביקורת' (בונה) על התנהלות דור המדבר, ללא משוא פנים. הפקת לקחים חיוביים מההצלחות, ושליליים מהכשלונות.
החלק השני: המשך תהליך הלימוד וההטמעה של המצוות, חזרה על חלקן והזכרת מצוות נוספות.
והחלק השלישי: החזון לעתיד – ה'ברית' וההכנה לאתגרי העידן הבא, הארץ-ישראלי.
יש קשר ברור בין החלק הראשון לשלישי. בין הלקחים מתקופת דור המדבר להכנות לכניסה לא"י של הדור הארץ-ישראלי. המורשת של דור המדבר הכינה את התשתית לבנין הקומה הבאה של הדור הארץ-ישראלי.
הדברים תואמים את פירושו של הרש"ר הירש: "ואילו הספר החמישי כולל את הדברים שמשה אמרם אל עמו בטרם ייפרד ממנו; שהרי מכאן ואילך לא הוא ינהיג את העם הזה במילוי התפקיד המוטל עליו בארץ שהוא עומד לרשתה. נראה שזו משמעות שמות המקומות הנזכרים כאן: הם באים לקבוע את מיקומו המדוייק של אתר זה, שמשה סיים בו את חיי חלדו בקרב עמו, והעם ראה בו את מנהיגו לאחרונה, ושמע בו את הדברים שאמר לפני מותו. כל מלה של הנאומים האחרונים של משה רבינו מבטאת את נפשו ההומה לעמו והדבקה בעתיד ישעו; כביכול, בנאומים אלה הוא אצל מרוחו על עמו כדי להכשיר אותו לעמוד בנסיונות המצפים לו וכו'. לשיטה אחת בספרי, כל שמות המקומות הנזכרים כאן רומזים לחטאים שהעם נכשל בהם בימי מסעו במדבר. אפשר שמשה והעם קראו כן למקומות האלה שהקיפו את המישור הזה; שהרי במקום זה הוכיח משה את עמו ואמר להם דברי חכמה ומוסר, ובדברים אלה השלים את ימי חלדו; משום כך קרא למקומות האלה בשמות המעידים על כשלונות האומה, וכך יזכור העם את חטאי עֲבָרוֹ ויקבל על עצמו לתקן את עתידו" (רש"ר הירש דברים א א).