חזון
פרשת דברים נקראת בדרך כלל בשבת "חזון" הסמוכה לתשעה באב. בפרשתנו חוזרת התורה בהרחבה על חטא המרגלים. הוא העשירי מבין הנסיונות שניסו ישראל את הקב"ה במדבר, (ערכין טו א) והוא גם החמור שבהם. בעקבותיו נגזר על דור שלם של ששים ריבוא למות במדבר: "ויקצוף וישבע לאמור: אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם". (דברים א לד). בשל חומרת חטאם "אין להם חלק לעולם הבא"! (משנה סנהדרין י ג). שלא כבחטא העגל למרות תפילותיו ותחינותיו של משה רבנו הקב"ה לא ויתר על העונש!
מדוע הוא חמור כל כך? האם רק מפני הצטברות ה'נסיונות' והחטאים במדבר, שבו כבר הודגשה הסאה? (תפא"י אבות ה ד).
שליחת המרגלים נועדה מלכתחילה לתור את הארץ ולהעיד בפני העם על טובה, ובכך לחבב אותה בעיני העם ולחזק הקשר שבין העם והארץ.
"ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה וכו'. בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ וכו'". (רמב"ן במדבר יג ב).
החטא של המרגלים גרם לפגיעה אנושה בקשר לארץ!
זה אינו קשר רגיל של אדם למקומו, אלא ערך רוחני: "קשר הקודש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר הטבעי שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו". (עו"ר ח"א רג). "ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה". (אורות א"י א). מפאת יחודו של קשר זה הפגיעה בו נחשבת לחטא כל כך חמור.
חטא המרגלים היה ביחס לכל הארץ, אולם הוא פגע באופן מיוחד ביחס למקומו ונצחיותו של בית המקדש!
היום שבו חטאו המרגלים ו"מאסו בארץ חמדה" (תהילים קו כד) נהיה יום של "בכיה לדורות" (תענית כט א) ובו נחרב בית המקדש "בראשונה ובשניה". (משנה תענית ד ו).
בית המקדש הוא המקום שבו באה לידי בטוי הקדושה התמציתית של הארץ. הקדושה המיוחדת שיש בבית המקדש, משקפת את המרכיב הרוחני העליון שיוצר את הקשר המיוחד של עם ישראל לארץ ישראל, ועל כן הפגיעה בקשר פוגעת במקומו של המקדש.
סוד הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, קשורה לממד הרוחני שלו, שלא קיים בין שום עם למולדתו. על כן הוא בעל עוצמה גבוהה יותר והמשיך להתקיים גם בשנות הגלות, ולאחר נתק רב שנים מנופיה ומאדמתה. הוא שהביא יהודים לאורך כל שנות הגלות לנסות ולעלות לארץ. הוא זה שבעטיו רק ביחס לארץ ישראל קיים מושג של 'עליה' או 'ירידה' ולא 'הגירה'.
הפלא הגדול של 'שיבת ציון' שאין כדוגמתו בכל העולם, יש בו השגחה אלקית מיוחדת והתגשמות חזון הנביאים, אולם יש בו גם ביטוי של סוד הקשר הרוחני המיוחד של עם ישראל לארץ.
הקשר שבין עם לארצו הוא מרכיב אסטרטגי לאומי. הוא משפיע על העוצמה של המדינה והארץ, בתחומים האזרחיים והביטחוניים. היא משפיעה על עוצמת הנכונות של העם להתגייס ולהקריב למען הארץ, והמדינה, ואף למסור את הנפש.
סוד הקשר המיוחד בין עם ישראל לארצו, מהווה את אחד ממרכיבי העוצמה של מדינת ישראל. בהתעקשות ונכונות להגן עליה ולהתמסר לפיתוחה.
האבילות על חורבן המקדש שבו מתגלם סוד הקשר המיוחד לארץ, גם כשחלף זמן רב מהחורבן, מהווה בין היתר תיקון של חטא המרגלים והיא מחזקת את הקשר המיוחד לא"י. על כן אעפ"י שכבר א"י הולכת ונבנית אנו עדיין אבלים כל זמן שבית המקדש לא נבנה עדיין והקשר לא השתקם עדיין למלוא עוצמתו.