Decisive Victory –From the Torah's Viewpoint
Parshat Mtot – Rabbi Eliezer Shenvald

בפרשתנו מצווה התורה על הקמת שש ערי מקלט כדי לקלוט רוצחים בשגגה. פרשת ערי המקלט וקליטת הרוצחים בשגגה נוגעים בסוגיה איסטרטגית מרתקת, האיסטרטגיה של התורה לתפיסת בטחון הפנים. נראה שהעולם הנאור הולך ומתקרב לשם.
התורה מצווה על פריסה מדוייקת ושיוויונית של ערי המקלט, שלושה ערי מקלט יובדלו ויוקמו בעבר הירדן המזרחי ושלושה בעבר הירדן המערבי. בספר דברים (ד, מא) הוזכר שמשה הקדים להבדיל ולהקים את שלושת הערים בעבר הירדן המזרחי. אמנם ערי המקלט הללו יתחילו לקלוט רק לאחר כיבוש כל הארץ, אולם התורה כבר מקדימה את הציוי ומשה מקדים ליישמו– בבחינת "זריזין מקדימין למצוות" (מכות י א).

ציווי זה הוקש לציווי להקמת ארבעים ושתיים ערי הלויים שהוקדשו ללויים ע"י כל אחד מהשבטים. הגמ' בבבלי למדה מכאן שגם שאר ערי הלויים שמשו כערי מקלט, למרות שתנאי הקליטה בהם היו שונים (רק 'מדעת', ויש דעה שבתשלום שכירות, בגמ' שם). ואילו הירושלמי סבר שרק ששת ערי המקלט היו קולטות (רמב"ן לה יד, שו"ת רדב"ז ח"ה בית א קלח). בין אם היו בפועל ארבעים ושמונה ערי מקלט או שש, רשת ערי המקלט היתה פרוסה בצורה מתוכננת ומדוייקת בכל הארץ. חז"ל דייקו מהפסוקים שהפריסה והמיקום נועדו להנגיש את ערי המקלט בצורה מיטבית. כך גם העבירות של הדרכים המובילות לערים, רוחבם, ושילוט ההכוונה לערים בצמתי הדרכים, כל אלה נועדו להקל על ההגעה המהירה והבטוחה לעיר המקלט. (מכות י' ב).
חז"ל משקפים התייחסות מורכבת למעמדו המשפטי של הרוצח בשגגה. מצד אחד הוא אינו מזיד, ועל כן מעמדו המשפטי שונה מרוצח במזיד. מאידך, חכמים מייחסים לו סוג של רשלנות ועל כן הוא אינו נקי לגמרי מאשמה. יתר על כן כיוון שבאה תקלה על ידו הוא נחשב "כחייב" (מכות י ב) שכן "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"! (מס' שמחות ח')
לקליטת הרוצחים בעיר המקלט נועדו מספר מטרות. א. להציל את הרוצח בשגגה מפני גואל הדם. (במדבר לה כה) "שינצל עם זה מיד גואל הדם לבל יהרגהו על לא חמס בכפיו, שהרי שוגג היה". (חינוך מצוה תט).

ב. בנוסף לכך הריגתו ע"י גואל הדם עלולה לפתוח מעגל דמים רחב: "והדעת הזאת לא היה אפשר לעקור אותה בבת אחת, וראתה החכמה האלוקית שאם יהיה גואל הדם נענש מיתה בנקמו את קרובו הנהרג בשגגה, עדיין לא ימנעו כל הגואלים ולא רובם מעשות נקמת קרוביהם, ועל ידי זה ירבו הנהרגים ללא תועלת, וגם יגדל הצער והנזק במשפחה אחת, כי אחר שקרה לה המקרה הרע שנהרג אחד מאנשיה בשגגה, עוד יהיה אחד מהם נענש מיתה על שנקם נקמת אחיו". (שד"ל)
ג. הרוצח נענש ב"גלות" ובהרחקה מסויימת מהחברה, באופן שמגביל את החופש שלו. עד מות הכהן הגדול. "לפי שענין הרציחה חמורה עד מאד שבה השחתת העולם וכו'. ולכן ראוי למי שהרג אפילו שוגג - מכיון שבאה תקלה גדולה כזו על ידי - שיצטער עליה צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים". (חינוך שם)
ד. להרחיק את הרוצח מהזירה "לבל יראו קרובי המוכה את הרוצח לעיניהם תמיד במקום שנעשה הרעה". (שם).
ה. עצם שהותו בעיר הלויים שיש בה קדושה מיוחדת מהווה כפרה על חטאו. "ומפני גודל מעלתם וכשר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה, יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקדשת בקדשתם" (חינוך מצוה תי).
ו. אולם מעל לכל נראה. שהשהות בעיר המקלט, במחיצת הלויים, המופקדים על פיתוח עולם הרוח והתורה בעם ישראל, נועדה לשקם את הרוצח מבחינה רוחנית ולשמר אותו במסלול חיים יצרני ובריא. הרוצח משוקם בתוך הקהילה ולא בבית סוהר במסגרת נפרדת מהקהילה.
'האיסטרטגיה של בטחון הפנים' היא מרכיב מרכזי באיסטרטגיה הלאומית. היא מאפשרת לחברה לקיים שגרה של חיים וכלכלה משגשגת מתוך תחושה של ביטחון אישי. המערכת צריכה להגן על החברה מפני השתלטות עבריינית שעלולה לפגוע ברכוש או אף בנפש. היא אמורה להלחם בפשיעה ולהעניש את הפושעים באופן אפקטיבי ומרתיע. ובמידת מה גם להרחיק עבריינים מהחברה. אולם היא צריכה גם לדאוג לשיקום האנשים שהתדרדרו לפשיעה, להוציא אותם ממעגל הפשע ולהכניסם למסלול חיים חיובי. בפתרון הקיים של הרחקת עבריינים מהחברה וכליאתם בבתי הסוהר, יש סכנה גדולה, שבית הסוהר הופך מתהליך של תיקון לבי"ס לעבריינות, שנכנס אליהם עבריין קטן ויוצא עבריין גדול. זהו פיתרון 'קל' משום שהוא משחרר את הקהילה מלעסוק בשיקום האסיר, ומטיל את המשימה על אחרים.
מצוות ערי המקלט, כלפי רוצחים, ובמידת מה עבד עברי כלפי עברייני רכוש, מהווה מודל איסטרטגי של ענישה ושיקום בתוך הקהילה ע"י הלויים המובחרים שבקהילה. משם באנו ונראה שלשם הולכת האיסטרטגיה של המחר.