קדושת מילתו של מנהיג
פרשה ומימושה – מטות - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
פרשתנו פותחת בדיני נדרים ושבועות ופונה לראשי המטות: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור: זה הדבר אשר ציווה ד': איש כי ידור נדר לד' או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל ב).
מדוע דין נדרים ושבועות, שהוא דין אישי ומשפחתי מופנה דווקא למנהיגות - לראשי המטות?
התורה גם מדגישה את חובת קיום הנדרים והשבועות, בלשון מיוחדת שמתארת את מי שאינו עומד בדיבורו ומילתו כחילול הקודש: "לא יחל דברו - כמו לא יחלל דברו - לא יעשה דבריו חולין" (רש"י שם פס' ג), מדוע?
על פי הפשט הפניה המיוחדת ל'ראשי המטות' משום שהם המופקדים על קיום דיני הנדרים והשבועות: "כי לראשי המטות יד ושם בנדרים יותר משאר העם" (רמב"ן שם).
מאידך, ה'חתם סופר' הצביע על כך שיש בכתובים התמקדות מיוחדת במנהיגות - בראשי המטות שמשמשים כראשי העם: "על דרך פשוטו שאמר אל י"ב ראשי המטות של בני ישראל, אתם הנשיאים הגדולים שבכל ישראל, איש מכם אשר ידור נדר 'לא יחל דברו'! דאין גדול ממנו שיתיר לו נדרו" (חתם סופר שם).
עפ"י ה'חתם סופר' הכתוב מכוין ל'קדושת הדיבור' גם ביחסי הגומלין שבין המנהיגות לבין העם. באופן הראוי והמכבד שהעם אמור להתייחס לדבריהם: "יש לומר כי משה דבר לבני ישראל על 'ראשי המטות', שירגילו בני ישראל עצמם לאמור על דברת ראשי המטות: 'זה הדבר אשר צוה ד''. רצונו לומר כי כל היוצא מפי השופט, יהיה בעיני עם ד' כאלו ד' ציוהו לעשות כן. כי מסתמא רוח ד' נוססה ברועה צאן קדשים וכו'" (חתם סופר שם).
מסורה נוספת, אקטואלית מתמיד, המיוחסת ל'חת"ם סופר' נמסרה ע"י תלמידיו וצוטטה ע"י הרב חנן פורת ז"ל. גם היא קשורה למנהיגות ולסיבה מדוע הפניה של 'לא יחל דברו' היא דווקא למנהיגות: "ראשי המטות העסקנים והמנהיגים, נוהגים על פי רוב, לנדור ולהשבע להבטיח ולא לקיים. הם מועדים לשנות מדבריהם ולחזור בהם מהבטחותיהם. לכן מופנית האזהרה בראש וראשונה דווקא כלפיהם: 'לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה'" ('מעט מן האור' – מטות).
כח הדיבור מייחד את האדם מן הבהמה. האדם נקרא 'מדבר'. כח הדיבור הוא כח אלוקי שיש בו קדושה. ועל כן אי עמידה בדיבורו ובמילתו; בנדרו או בשבועתו נקרא: 'חילול' - כחילול הקודש.
הדבר מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר על 'מילה' של מנהיג. המנהיג נקרא 'דבר' – בין היתר משום שכלי ההנהגה הראשי שלו הוא הדיבור. באמצעותו הוא מנהיג ומניע את הציבור לפעול. על כן עליו 'לכבד' את מילתו. הדיבור של המנהיג אמור לייצג את האמת ואת הערכים באופן שלם, לשדר אמינות וענייניות בקבלת ההחלטות, ולעמוד במילתו ובהבטחותיו. 'חילול' מילתו של מנהיג ואי עמידה בהבטחותיו (במיוחד בתקופת הבחירות), שימוש לא אמין ב'ספינים' כפל לשון ופייק ניוז, ושימוש בלשון לא נקיה ובוטה, 'מחלל' את דיבורו ופוגע באמון הציבור ובכבוד הציבור למנהיגיו. פעמים רבות הוא גם גורם לחשדנות לגבי אמינות המניעים של המנהיגות (שיקולים פוליטיים ואינטרסנטיים במקום שיקולים ענייניים) וליחס ציני ומזלזל מצד הציבור כלפי מנהיגיו ('הכל דיבורים'). ולהטיית השיח הציבורי מנושאים ערכיים וקיומיים לנושאים פרסונליים.
לפגיעה בערך 'המילה' של מנהיג ולאמון בו ובשיקוליו, עלולים להיות מחירים אסטרטגיים, כמו צמצום מרחב התמרון המדיני שלהם. מנהיגים נדרשים לא פעם לרתום את הציבור לתת גיבוי ולגיטימציה למהלכים קשים כמו יציאה למלחמה, שעלולה לעלות במחירים כבדים ברכוש ובנפש. עליהם לשכנע את הציבור בנחיצות המהלך. אם הציבור אינו מאמין בכנות מניעי מנהיגיו הוא לא ירתם.
אנו קוראים את פרשתנו בעיצומה של תקופת בחירות. בהזדמנות זו נקרא לכל אחד מהמנהיגים בדרישה-בקשה ש'לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה"!