בחירה שקונה עולם בשעה אחת

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת -  פנחס – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

פנחס זכה לברית כהונת עולם, שפרשתנו תקרא על שמו ומעשהו יחקק לנצח בזכרון החי של עם ישראל: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור: הנני נתן לו את בריתי שלום!" (שם שם יא-יב).

פנחס זכה להציל את עם ישראל מכליה, ולעצור את ההתדרדרות עם בנות מואב: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". "ולולי הוא שקנא הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי" (א"ע שם). פנחס היה היחיד שהתעשת והתייצב בפני זמרי, למרות שהיה נשיא בישראל: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה וגו'" (שם שם ז). "וכולם לא ראו? והכתיב (שם) לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל, וכו'?!" (במדבר רבא כ כה). "ראה מה שעשה זה האיש (זמרי בן סלוא א.ש.) בעזות פנים, וראה איך העדה היתה בצרה גדולה עד שהיו בוכים. 'ויקם מתוך העדה'. כלומר, שקם על עמדו ונתחזק ויצא מתוך העדה ונצטער בצרתם, ושם נפשו בכפו להושיע צאן מרעיתו. ויצא מן השורה וכו'" (צרור המור שם שם ז). פנחס קיבל החלטה קשה וגורלית. ובחר לנסות לפגוע בזמרי כדי לעצור את ההתדרדרות, למרות שפעולה זו היתה כרוכה בסיכון חייו, שכן אם היה "נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו (זמרי א.ש.), שהרי (פנחס א.ש.) 'רודף' הוא" (סנהדרין פב ב).

האלשיך הקדוש בפירושו על פרשתנו שואל על פשט הכתובים: "אומרו 'בקנאו את קנאתי', כי הלא יראה שלא פעל ועשה דבר רק שקנא קנאה. והלא גם עשה מעשה והערה למות נפשו?"

האלשיך קושר בין הבחירה של פנחס לפעול, למרות סיכון החיים, לבין המעלה השלימה שזכה לה מאת הקב"ה 'הנני נתן לו את בריתי שלום'. עצם ההסתכנות והנכונות למסור את הנפש מחוללת שינוי דרמטי בחייו של פנחס בגוף ובנפש: "והנה על השתי הערות הראשונות, יתכן בא ללמדנו כמה מעלות העושה מצוה. כי זולת זכותו, גם כל עצמותו עם רוחו גויתו קונים איכות קדושה, ונעשים בריה חדשה ברוב כח קדושה הנשפעת בו על ידי המצוה.

וכו'. או יאמר, על פי ההקדמה שכתבנו. כי העושה מצוה איכותו מתחדש וקונה קדושה עצמיית. והוא במה שאמרו רבותינו ז"ל, (זבחים קא ב). 'לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי' והוא כי בהולדה עדיין לא נמשח אביו לכהן, נמצא שלא היה בן כהן. עד שעל ידי קדוש ה' הלזה נתקדש ויהי ראוי לכהונה. וכו'. על כן יעצוהו כליותיו לאמר, הנה כל מצוה שאדם עושה מקדש בה האבר שבו נעשית. ועל דרך זה אשר יעשה מצוה כוללת כל גופו ונפשו. האם לא יתקדש כל עצמו עם רוחו גויתו. על כן אמר בלבו, טוב לי אפגע ברשע הזה ואהרגנו, ואשים נפשי בכפי ליהרג על קדוש ד'. נמצא כי גוף ונפש מתקדשים כאחת. ועל ידי שפע קדושה אשר יתקדש גופי ונפשי. כזהב הניתך תוך כור שיתעלה איכותו. כן אתקדש ואהיה כבריה חדשה לשבח, ואהיה ראוי ליכהן. וזהו ויקח רמח בידו. והוא שאומרת תורתינו הקדושה ראו נא כח מעשה פנחס. כי דרך עושה מצוה לקדש בה האבר שנעשית בה. אך הנה פנחס קדש כל אבריו על ידי עשות מצוה באבר אחד. וזהו ויקח רמח בידו, כי בידו שהוא אבר אחד לקח כל הרמ"ח אברים לקיחה עצמיית. והוא שעל ידי כן הערה למות נפשו, ועם רוחו גויתו ונתקדש כולו: וכו'. כי מאז שנתן לבו וירא פנחס לקנא, קראו ה' בן אלעזר בן אהרן על שם סופו. כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה" (אלשיך שם).

העקרון שעליו מצביע האלשיך תואם לתורת האר"י ז"ל (בן דורו מצפת) ולדברי תלמידו של האלשיך רבי חיים וויטאל.

בעיון שלנו בפרשיות השבוע אנו מבקשים ללמוד על סוגיות הבחירה; הבחירה הגדולה של החיים ביעוד ובמטרה של החיים, בחירה שמכוונת את מכלול החיים של האדם ליעדם, והבחירה היום יומית הנגזרת ממנה. בפרשתנו אנו מבקשים להצביע על הבחירה הגדולה שמשנה את חייו של האדם מקצה לקצה. לעיתים מדובר על בחירה אחת גדולה, קשה ומתאגרת שבה 'האדם קונה עולמו בשעה אחת'.

הגמרא מספרת על מספר מקרים שלש בחירה אנושית שזיכתה את בעליה לקנות את עולמו בשעה אחת. קטיעה בר שלום מחשובי רומי שהתנצח עם הקיסר שביקש להשמיד את יהודה, ובייש את הקיסר, ונגזרה עליו מיתה. וכשהוצא להורג "יצתה בת קול מן השמים ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן  לחיי העולם הבא!" (עבודה זרה י ב). כאשר שמע רבי על כך: "בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, והוא קטיעה בר שלום. ויש קונה עולמו בכמה שנים" (שם).  וכן ברבי אלעזר בן דורדיא שביקש לעשות תשובה: "אמר אין הדבר תלוי אלא בי! הניח ראשו בין ברכיו, וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו! יצתה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא"! (שם יז א) וגם שם "בכה רבי ואמר: 'יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת" (שם). וכן ה'קלצטונירי' (התליין) הרומאי שהתמנה להוציא להורג את רבי חנינא בן תרדיון. וקירב את מיתתו כדי שלא יסבול אף הוא, קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא!" (שם יח א). וגם שם: "בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים!" (שם).   פרשני הגמ' עסקו בשאלה מדוע בכה רבי? (עיי"ש במהרש"א, עבודה זרה י ב). הרב החיד"א באר את דבריו על פי דברי האלשיך כאן: "הפשוט הוא, דרבינו הקדוש בכה על מי שצריך לטרוח בכמה שנים וכמה יסורין, וזה הנהרג על קידוש ד' קונה עולמו בשעה אחת כמתקן כל גופו, על דרך מה שכתב רבינו מהר"מ אלשיך ז"ל, דהמוסר עצמו על קידוש ה' תקן כל אבריו וגידיו ברגע אחד". (החיד"א בספרו 'מראית העין' על 'עין יעקב' עבודה זרה י ב).

רבי בוכה לנוכח המציאות שיש שמזדמנת אדם החלטה אחת גורלית, שמשנה באחת את המשמעות של כל החיים ושל המציאות. החלטה קשה שכרוכה במחיר כבד. והאדם עומד בה ובכך הוא מכריע את גורל חייו ו'קונה עולמו בשעה אחת'. ויש שכובד ההחלטה מכריעה אותו והוא לא יכול לעמוד בה. ומחמיץ את הזדמנות חייו. לעומתם רוב באי העולם בונים את חייהם וגורלם באמצעות צירוף עמלני של בחירות יום יומיות קטנות וגדולות.