סיכול פרויקט הגרעין של איראן ומלחמת מדין

הבא להורגך השכם להורגו

הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – פנחס - תשפ"א 

אחד הנושאים הקיומיים שנמצאים על סדר יומנו בשני העשורים האחרונים הוא 'סיכול פרויקט הגרעין האיראני' ולצד זה סיכול נסיון ההשתלטות האיראנית על מוקדי כח במזרח התיכון בעיקר כדי לאיים על קיומה של מדינת ישראל. מדינת ישראל משקיעה מאמצים גדולים ומתוחכמים של טובי המוחות לשם כך, במישור הדיפלומטי ובמישור הצבאי, חלקם גלויים, וחלקם סמויים. במישור הדיפלומטי פעלה ישראל באופן גלוי לביטול הסכם בין המעצמות והאיראנים על תוכנית הגרעין (JCPOA-Joint Comprehensive Plan of Action,) משנת תשע"ה (2015), ואת היוזמה לפרישת ארה"ב מההסכם משנת תשע"ח (2018). על פי פרסומים זרים מיוחסים לישראל, לאורך השנים, עשרות תקיפות קינטיות מגוונות, ותקיפות סייבר, של תשתיות ייצור איראניות התומכות את פרויקט הגרעין והטילאות, ושל מטרות אסטרטגיות. וגם פגיעה שיטתית ומתוחכמת במאות מבכירי פרויקט הגרעין והטילאות. (ראו ספרם של יוסי מלמן ודן רביב 'מלחמות הצללים'). בפרסומים שונים נרמז גם ע"י בכירים במערכת הביטחון על אפשרות של תקיפה צבאית נגד פרויקט הגרעין.

הפעילות הישראלית לסיכול פרויקט הגרעין האיראני נובעת מהתפיסה האסטרטגית של 'אמנעה', של סיכול ונטרול האיומים, עד כמה שניתן, בטרם יתממשו, ולא להמתין עד שהיכולת הזו תממש ואז להתמודד מולה. של פעילות יזומה והתקפית של מכות מנע כחלק מאסטרטגיה מגננתית.

לאסטרטגיה זו יתרונות רבים. לצד התוקף יש יתרון מובנה. היוזמה בידו, הוא הקובע את העיתוי לתקיפה, ויכול לנצל את התורפות של המגן, ובעיקר, להפתיע את המגן באופן שיגרום לו לאבד את שיוי המשקל. יוזמה של המגן למכת מנע מגננתית, בהפתעה, מחפה על נחיתותו, ומאפשרת לו להפתיע. להיות יוזם ולא רק מגיב. ולנטרל את האיום. פעמים שהסיכול של המגן נגד האויב הוא במהלך הפיתוח של אמצעי לחימה 'שובר שויון' לשלול ממנו את האפשרות  להשתמש בו בעתיד, כחלק מפעולה מלחמתית.

הנסיון של מלחמות ישראל מלמד עד כמה אסטרטגיה זו הינה גורלית לתוצאות המערכה. נציין מספר דוגמאות: מבצע 'מוקד' - מכת המנע שפתחה את מלחמת ששת הימים והיתה מן הגורמים לניצחון חסר תקדים בששה ימים. מנגד הימנעות ממכת מנע במלחמת יוה"כ - שהשפיעה בעקיפין על היקף האבידות, בעיקר בימים הראשונים של המלחמה. ובמלחמה נגד הטרור – 'הסיכולים הממוקדים', נגד מפגעים ובכירים, שמהווים כלי יעיל ביותר במאמץ למנוע פעולות טרור. ועוד רבים.   

התפיסה האסטרטגית של האמנעה מושרשת בצורה עמוקה בגישה האסטרטגית של היהדות: "הבא להרגך השכם להורגו" (סנהדרין עב א). יש הטוענים שמבחינה מוסרית ומשפטית אסור לאדם לפגוע במי שפועל כדי לפגוע בו, כל זמן שלא הוציא עדיין את מלא כוונתו אל הפועל. אולם התורה שמעמידה את ערך 'שמירת החיים' מעל הכל, מעגנת את הזכות ההלכתית-משפטית והמוסרית, של היחיד והציבור, לנקוט בפעולה מגננתית, במלוא העוצמה, כדי למנוע היפגעות. שכן הבלגה ופעולה רק לאחר התממשות מלאה של האיום עלולה להיות מאוחרת מידי.

המקור לגישה זו נמצא בפרשתנו. התורה מצוה על משה לצאת להלחם נגד מדין בעקבות החטאת העם עם בנות מואב: "וידבר ד' אל משה לאמור: צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם וגו'" (במדבר כה טז). "ההוראה העיקרית של "צרור": וכו', להגביל את כוחו של אדם. המדיינים ראויים ל"צרור" ויש לשבור את כוחם; 'והכיתם אותם': עוד יהיה מוטל עליכם להכות אותם במלחמה" (רש"ר הירש שם).

ובמדרש: "'צרור את המדינים' למה? כי צוררים הם לכם! מיכן אמרו חכמים: 'בא להרגך השכם להרגו'" (במדבר רבה – פר' כא פס' ד, ובתנחומא פנחס ג). מכאן שהיציאה למלחמה לא היתה רק אקט של ענישה על העבר, אלא גם של אמנעה מפני התנכלויות נוספות בעתיד, שכן מדובר ב'צוררים הם לכם' - באוייב שמתנגד לעצם קיומו של עם ישראל, ומחפש כל העת דרכים כיצד לפגוע בו: "ולשון צוררים ר"ל מתמידים להצר לכם ומעתה הצרו להם אחר שדעתם להצר לכם" (חי' המאירי על מסכת סנהדרין עב א). "כי - צררים וגו': עדיין הם מאיימים עליכם בנכלי צר ואויב. כך נאמר על המן: "צורר היהודים" (אסתר ח, א) הם ממשיכים במעשי הפיתוי שלהם שכבר הוכתרו בהצלחה יתירה, ומבחינה זו הם שונים מהמואבים שהביאו עליכם את הרעה פעם אחת ולא יספו. ואילו המדיינים עדיין עומדים באיבתם זו המאיימת על נאמנותכם לה' ועל מוסריותכם. איבתם זו, שכבר הוכחה כלפיכם, עוד ניזונה בליבם על ידי רגש הנקמה, שהרי בת נשיאם לא מתה במגפה אלא היא נהרגה בידי אדם מישראל" (רש"ר הירש שם).