תחילת פרשת פנחס קשורה בקשר הדוק עם סופה של הפרשה הקודמת.
זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשבט שמעון ניצב בראש המבקשים לאפשר נישואי תערובת בישראל. זמרי נוקט בצעד מתריס ופרובוקטיבי, בכך שהוא מתייצב בפני משה, לעיני כל ישראל, כשלצידו כזבי בת צור המדיינית. "אמר לו: בן עמרם זו (כזבי) אסורה או מותרת?! ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?!" (בבלי סנהדרין פב א).
ובירושלמי: "אמר לון אין ציפורך (ציפורה) מדיינית?! ואין טלפיה סדוקות?! (וכי היא אינה כשרה וטהורה כמותה?!) זו טהורה וזו טמאה?! (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב).
גם כאשר משה רבנו מבקש לענות לו באופן ענייני: "אמר לו משה: שלי עד שלא ניתנה התורה, (ציפורה, הצטרפה לעם ישראל לפני מתן תורה) ולא עוד אילא שלי היטבלתי אותה!"
החציף זמרי להטיח במשה, בצורה דמגוגית: "אמר לו מה שערב עליכם אתם דורשים! מיד בכה משה וכל ישראל". (מדרש ''פתרון תורה' בלק עמ' 191). "ושלמה צווח: "העז איש רשע בפניו"! (שמו״ר פל״ג-ה).
פנחס שנכח באירוע 'ראה מעשה ונזכר בהלכה' (סנהדרין פב א), בהלכה חמורה שניתנה למשה מסיני ובצוק העיתים נתעלמה ממנו: "אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו!" (שם).
גם כאשר לא מתקיימים התנאים לכך, עוברים הנישאים בנישואי תערובת בלאו מן התורה, ואם לא לקו על כך הם חייבים כרת. (רמב"ם איסורי ביאה יב).
נישואי תערובת פוגעים בצורה אנושה בעתידו הרוחני ובזהותו של העם היהודי. הם פוגעים בתא המשפחתי הישראלי ובקדושתו.
בנישואין אלה אין זיקה של 'קידושין', ואף הצאצאים אינם מתייחסים בזהותם ובדתם לאביהם: "עוון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך! אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו! שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב, אף על פי שהוא ממזר, והבן מן הכותית אינו בנו! שנאמר: "כי יסיר את בנך מאחרי" מסיר אותו מלהיות אחרי ד'! ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם, ולשוב מאחרי ד' ולמעול בו". (רמב"ם שם ז-ח).
לנישואין יש משמעות אישית עמוקה, הם ביטוי לקשר אישי יחודי שנוצר בין בני הזוג. אולם לתא המשפחתי יש גם משמעות כללית. הוא מולקולת היסוד של האומה ובסיסה הדמוגרפי, שכן התא המשפחתי הוא המסגרת הממוסדת והמוסדרת של הרביה בחברה. ובזכותו נשמרת הזהות והשייכות של הצאצאים לדתם ולאומיותם ובכך הוא משמר את הרציפות וההמשכיות של הדורות. המאזן הדמוגרפי תלוי בראש ובראשונה ביחס שבין התמותה לילודה. נישואי תערובת מהוים יציאה מהמסגרת הלאומית והדתית ומשפיעים לשלילה על המאזן הדמוגרפי.
הדמוגרפיה היא מרכיב אסטרטגי משמעותי של המדינה בכלל ובמדינה דמוקרטית בפרט. במדינה דמוקרטית נקבעת המדיניות ע"י הרוב, על כן למאזן הדמוגרפי ולילודה בכל אחד ממגזריה יש השפעה על זהותה הקולקטיבי של המדינה ועל המדיניות שלה. במדינה שבטחונה מבוסס על 'צבא העם' יש לדמוגרפיה גם השפעה גם על גודל הצבא ואיכותו.
למגמות הדמוגרפיות של העם היהודי בעולם השלכות משמעותיות על עתידו על כן ההתבוללות ונישואי התערובת הינן האויב מספר אחת שמאיים על עתידו. במדינת ישראל יש לדמוגרפיה השלכות אסטרטגיות כבדות משקל על עתידה ועל עתיד המפעל הציוני. כמדינה יהודית ודמוקרטית שהיא הבית הלאומי של העם היהודי, עליה להבטיח את קיומו של רוב יהודי מוצק. על כן עליה לעמוד על המשמר בתחום עידוד הילודה, תמיכה במשפחות וברווחתן, ובעידוד העליה. ומעל לכל בחיזוק החינוך היהודי שהוא המחסום העיקרי בפני נישואי תערובת.