שינוי לא בכל מחיר
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – קרח - תשפ"א
אין מערכת מושלמת. בכל מערכת, טובה ככל שתהיה יש מרכיבים בריאים ומוצלחים ויש גם פגמים. מערכת שנמצאת בקיבעון, עלולים פגמיה להביאה לידי כליון. לכן כל מערכת זקוקה לרענון, לשינוי עיתי ולשיפור תמידי. קשה למערכת להכיר בפגמיה, לכן נדרשת ביקורת, עדיף מגורם חיצוני. כדי שהביקורת תהיה מועילה, היא צריכה להיות 'ביקורת בונה' ומידתית, שמטרתה לשפר את המצב, ביקורת 'לשם שמים' ונקיה משיקולים זרים של המבקרים.
שינויים צריכים להיעשות בזהירות ובשׂוּם שכל. לא כל שינוי שמוצע הוא ערובה לשיפור המצב הקיים. לפעמים מתכונת השינוי המוצע, שעדיין לא נוסה, גרוע יותר ממתכונת המצב הקיים על כל פגמיו ומגרעותיו. לפעמים הוא אף עלול לערער את המרכיבים הבריאים והמוצלחים של המערכת הקיימת ולדרדר את המצב עוד יותר.
יש ביקורת ש'אינה לשם שמים' היא נועדה לניצול פגמי המערכת למטרות זרות, לרוב אלו מטרות אישיות אינטרסנטיות, שבאות מאגו. המבקר מבקש למצב את עצמו כאלטרנטיבה למי שעומד בראש המערכת, לאמור, 'אני אוכל לעשות זאת טוב יותר'. 'ביקורת נגועה' שכזו חזקה עליה שתוליד הצעה ל'שינוי' שלא תשפר את המצב הקיים ואף עלולה לדרדר אותו.
בפרשתנו קורח מטיח ביקורת כנגד מערכת ההנהגה של עם ישראל, ומבקש לערוך שינוי במערך הכהונה; הוא ערער על הריכוזיות בעבודת המשכן. שיש רק כהן אחד בזמן ומציע לבזר אותה כיון שיש עוד אחרים שעשויים להתאים: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'" (שם פס' ג). וכמשתמע מתשובת משה רבנו: "ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה" (במד"ר יח כ).
מדובר בשינוי שמערער את היסודות הקיימים: "כונתו של קרח היתה לבלבל כל הסדרים. אהרן היה כהן ו'בסוד חסד', וקרח היה לוי 'בסוד הגבורה', ודין הוא שהחסד ישלוט על הדין, והוא היה רוצה להגביר השמאל על הימין כמו שכתוב בזוהר". (פירוש הרמח"ל על התורה – קרח).
הביקורת הופנתה למשה ואהרון למרות שהמתכונת הוכתבה ע"י הקב"ה: "לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד', ואהרן מה הוא כי תלינו עליו" (שם פס' יא)
חז"ל חושפים שהביקורת לא היתה 'לשם שמים', היא נבעה מפגיעה אישית, באגו, על רקע המינוי של אליצפן כנשיא (לבני קהת). לדעת קרח הוא היה אמור להתמנות לתפקיד (רש"י במדבר טז א, תנחומא קרח א). אולם לביקורת שלא היתה 'לשם שמים' לא היה סיכוי להתקיים: "וכל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים וכו'. זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (משנה אבות ה יז).
כדי להעצים את דרישתו לשינוי הוא מגייס גם אנשים מובילים נוספים, 'ראשי סנהדראות' שיהיו שותפים להתקוממות: "חמישים ומאתים נשיאי עדה, קרואי מועד, אנשי שם" (שם פס' ב). רק אשת און בן פלת הבחינה בחכמתה שקרח 'משתמש' בהם לצרכי האגו שלו, ולכן היא דורשת ממנו להיבדל מקרח ולא להיות 'אדיוט שימושי': "ואמרה ליה: מה לך בהדי פלוגתיה אי אהרון כהנא רבא את תלמידא, אי קרח כהנא רבה את תלמידא ('אמרה לו מה יצא לך מהמחלוקת אם אהרון יהיה הכהן הגדול אתה תהיה תלמיד ואם קרח יהיה הכהן הגדול אתה תהיה תלמיד' א.ש.)" (במד"ר יח כ).
הכתוב רומז שקרח תכנן את המהלך בצורה מדוקדקת, מבעוד מועד: "אבל כונת המדרש ב'ויקח קרח', שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר" (רמב"ן שם פס' א). מבחינה פסיכולוגית הוא עבר תהליך של 'ניתוק' נפשי ו'מעבר צד': "ויקח קרח - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה" (רש"י שם). בלעדיו לא היה יכול להעמיד את עצמו כנגד משה רבנו.
המניע הנפשי היה עמוק יותר, סוג של מגלומניה והרפתקנות. קרח ראה בעיני רוחו את עצמו כראש שושלת גדולה שתצא ממנו: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן וכו'. עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש וכו'. אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום (אשתוק א.ש.)? ולא ראה יפה!" (במד"ר יח כ). לכן אצה לו הדרך. הוא הרגיש שזוהי שעת כושר שעלולה להיות מוחמצת. ואם לא עכשיו אימתי.
מידי שנה אנו קוראים את פרשת קרח כדי להזכר בנזק שגרם לעם ישראל: "אמר רבי לוי: למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל" (מדרש משלי יא כז).