בחירה לדורות
פרשה ומימושה – שלח לך - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
מה ניתן ללמוד לדורות מפרשת חטא המרגלים?
חטא המרגלים היה ללא ספק חטא חמור מאד. אנו עומדים על חומרתו ע"י חומרת העונש. דור שלם שימות במדבר ולא יכנס לארץ. הרושם שצרב החטא ותוצאותיו הקשות ממשיכים ללוות את עם ישראל לדורות, עד היום הזה. אם היה מדובר על חטא שהוא תוצאה של נסיבות מסוימות ונדירות הוא היה חטא לשעתו, מעידה יוצאת דופן שלא היה מה ללמוד ממנה לדורות. אולם לחטא המרגלים יש מאפיינים מסויימים שהם דומים מאד לחיים של הפרט והאומה בחיי היום יום, ועל כן יש וחובה ללמוד ממנו לדורות. לשם כך לא מספיק שנציין את חומרתו. עלינו ללמוד על מאפייניו בצורה מדוייקת יותר. נבקש להצביע על נקודה אחת.
"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' - אמר רבה אמר ר' יוחנן: (אותו היום ערב) תשעה באב היה! אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות! (תענית כט א). "ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב" (במדבר רבה טז כ).
המרגלים עמדו בפני העם. עשרה הוציאו את דיבת הארץ רעה, ויהושע וכלב שבחוה. עשרה מרגלים קראו להם, בקטנות הדעת וחולשת הרוח, בהתעלמות מהצו האלוקי ומבלי להבין את גודל החזון והשעה: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו!" (במדבר יג לא). לעומתם יהושע וכלב קראו להם, בגודל הדעת ועוצמת הרוח, מתוך הכרה בצו האלוקי ובגודל החזון והשעה: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה!" (במדבר יג ל). לבל יחמיצו את גודל השעה ולבל ימאסו בארץ חמדה. כי בחירתם היא לדורות.
עם ישראל כיחידים וכציבור נדרשו לבחור אחרי מי הם הולכים. והאם הם נכנעים לנרגנות ולבכיינות, לחולשת הרגע וחיי השעה. או שהם מתמלאים בעוז ותעצומות ומכירים בגודל השעה, והשלכותיה לדורות ולנצח נצחים.
בכייתם ובחירתם העדיפה את חיי השעה והרגע, החמיצה את ההזדמנות והפכה ל'בכיה לדורות'!
בשלב מאוחר יותר עם ישראל מבין את טעותו. יש המבקשים לתקנה ולהעפיל: " וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמור הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ד' כי חטאנו" (במדבר יד מ). אולם זו התעוררות מאוחרת , הנזק כבר נעשה והוא בלתי
הפיך: "ויאמר משה: למה זה אתם עוברים את פי ד' והיא לא תצלח" (שם).
מדרש מפורסם מתאר את הפער שבין היחס של האדם למעשה שלו 'בשעת מעשה' לבין האופן שבו המעשה נתפס אח"כ 'לדורות' – בפרספקטיבה של שנים קדימה: "אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז כא): 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד יד): 'הנה הוא יוצא לקראתך', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו: "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר", עגלות מפוטמות היה מאכילה" (רות רבה פרשה ה ו). אז מה ניתן ללמוד מכך? שבשעת מעשה יש להתייחס לכל מעשה טוב ומתבקש ('מצוה'), כאילו מדובר על דבר שיש לו ערך גדול, וארוך טווח, לדורות, ולא דבר של מה בכך! כדי שלא תוחמץ השעה ולא תהיה 'בכיה לדורות'.
אסתר היתה יוצאת דופן. היא היתה 'בעל הנס שהכיר בניסו' (עפ"י נידה לא א), היא הכירה בגודל הנס והאירוע ההיסטורי לו היתה שותפה. לא כנס מיוחד, לשעתו, אלא כמסר לדורות. ועל כן ביקשה: "קבעוני לדורות וכו'. כתבוני לדורות" (מגילה ז א). וזכתה שיזכר לטובה, לנצח: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר ט כח). "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר" (רמב"ם מגילה ב יח).
היחיד והציבור מתבקשים לבחור מידי שעה בחירות שונות. פעמים בשעה של קטנות הדעת וחולשת הרוח. והבחירות נעשות מתוך חשבונות של שעה, של כאן ועכשיו. קשה לראות בהחלטות הללו משהו גדול שישפיע לדורות. רק לאחר זמן מתברר שזו היתה 'בחירה לדורות', או שמא 'בכיה לדורות'. בדיעבד קשה להבין וקשה להסביר למה התרשלו באותה העת בבחירתם.
זה האופן שבו חכמים מעבירים את הלקח מחטא המרגלים, לדורות, כ'בכיה לדורות'. מעתה ואילך, כבר בשעת מעשה צריך לבחון את המעשים כפוטנציאל של 'בחירה לדורות' כדי למנוע 'בכיה לדורות'. את המסר האקטואלי להיום, נפיק כל אחד לעצמו ולבחירותיו.