תיקון חטא המרגלים ובנין רוח הלחימה כמכפיל כח
פרשה ומימושה – פרשת שלח לך - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
חטא המרגלים הוא אירוע טראומטי היסטורי שמטיל את צילו על היחס המורכב בין עם ישראל לארצו לאורך כל הדורות. אשר על כן יש צורך בלימוד ובהתבוננות עמוקה ורחבה בתיאורו בתורה, בפרשתנו ובפרשת דברים. הכרת שרשי הבעיה היא המפתח לתיקונה הנצרך בכל דור. "יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם, בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחוכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל וכו'" (אגרות ראי"ה אגרת צו).
המרגלים היו אנשי מעלה בעלי עבר מפואר: "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג ג). "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות. ואותה שעה כשרים היו" (רש"י שם). שליחתם "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יג טז), ולאסוף מודיעין לקראת מלחמת ירושת הארץ היה מעשה נכון ומתבקש מבחינה אסטרטגית ומבחינה אמונית: "כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס. אבל יצוה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב" (רמב"ן שם פס' ב). לשליחת המרגלים היתה גם סיבה תודעתית מוראלית, להעלאת מפלס המוטיבציה הלאומית ורוח הלחימה בקרב העם, כדי שיוכלו לשאת את 'מחיר' המלחמה: "בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, וכו'. ויעלו בה בחפץ גדול" (רמב"ן שם).
אלא שבמהלך ביצוע המשימה משהו השתבש. המרגלים הגיעו לחברון ושם נחשפו לאתגר הגדול: "הם עלו בנגב ובאחדות דעים הגיעו לחברון". אך שם ראו את ילידי הענק, ומראה הענקים - וכפי שנראה לקמן, כל הזרות והממדים הענקיים של הבנייה בעיר - עשו עליהם רושם עז; באותה שעה נהפך לבבם ודעתם החלה להשתנות" (רש"ר הירש שם פס' כב). האתגר הגדול גרם להם לרפיון, פחד, אבדן אמונה במסוגלות לנצח, וחשש לתבוסה ולגורל העם.
גם יהושע וכלב הבינו את גודל האתגר, אבל הם היו אנשים בעלי רוח מיוחדת. "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹֹ" (במדבר כז יח), "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (במדבר יד כד). בשונה משאר המרגלים הם היו מודעים להשפעה הקריטית שיש ל'רוח הלחימה' על המשוואה האסטרטגית. "רוח הלחימה היא מכפיל כח". בשקלולה במשוואה האסטרטגית יהיה ניתן לנצח גם בדרך הטבע, כפי שאמר כלב: "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם פס' ל). "שאמר 'עלה נעלה וירשנו אותה' ר"ל שכח ישראל מספיק לנצח את הכנעני גם מצד הטבע. ועל זה אמר אנחנו 'נעלה' ונלחמנו כי ננצח אותם בדרך מלחמה בכוחנו" (מלבי"ם דברים א מא).
המרגלים התכחשו למשקלה של 'רוח הלחימה' בניצחון ויצאו בקמפיין שכנוע וזריעת דמורליזציה. הם בחרו להציג לעם תמונה מגמתית שיש בה מצד אחד 'הערכת יתר' של עוצמת האוייב ויכולותיו: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (שפ פס' כח). ומצד שני 'הערכת חסר' ליכולת הצבאית של עם ישראל: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם פס' לא). הקמפיין כלל אמצעי הפחדה דמגוגיים, על כמות גדולה ובלתי נסבלת של נפגעים שצפויים להיות במלחמה: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת" (שם פס' לב).
כנגדם יהושע וכלב ניסו לאזן את התמונה ולחזק את רוח העם: "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַד' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (שם יד ט). "אִם חָפֵץ בָּנוּ ד' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ" (שם יד ח). "ואעפ"י שעז העם, והערים בצורות גדולות מאד, עם כל זה "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (מזרחי שם).
לאסוננו המרגלים הצליחו בקמפיין: "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ" (דברים א כח). התוצאה היתה אסון היסטורי: "והיו (המרגלים א.ש.) סבה בזה לגזרת (יד, לה): "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", שמתו יותר משש מאות אלף איש, על פי סברתם" (מזרחי שם).
ולדורות: כאשר בפני צבא ישראל עומדת משימה אמיתית ומוצדקת הוא נקרא לדגל ומוסר את נפשו, מתוך רוח גדולה ואמונה בצדקת הדרך: "משלו משל למה הדבר דומה לבני אדם שיוצאים למלחמה, בשעה שהם יוצאים הם שמחים וכל זמן שהם מתייגעים ידיהם מתרשלות. אבל ישראל אינו כן אלא כל זמן שהם מתייגעים הם שמחים ואומרים נלך ונירש את ארץ ישראל" (ספרי במדבר פב). עבורו אין משימה שהיא בלתי אפשרית, ואם רק ירצה, הוא מסוגל להפוך את הבלתי יאומן לאפשרי. או כדברי בן גוריון: "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי" (ויקיציטוט).
לכן כדי לנצח צריך לפעול לחזוק 'רוח הלחימה' והאמונה בצדקת הדרך ובזכותנו על הארץ, ולתקן את חטא המרגלים.