מלא כל הארץ 'פוזיציה'
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – שלח לך - תשפ"א
האם גם לכם מזדמן להאזין לדוברים בתקשורת או לצפות בהם ואחרי שמציגים את שמם ואת הנושא העומד על הפרק אתם כבר יודעים להגיד כמעט מילה במילה מה הם יגידו?! הכל בהתאם ל'פוזיציה' המוכרת של הדובר! האם בשלב הזה אתם עוברים תחנה? לשמיעת מוזיקה? או מסתקרנים לשמוע איך הדובר הנכבד נאלץ להתפתל ולהסדיר את תגובתו למה שמתרחש על פי מה שמתאים ל'פוזיציה' שלו?! או שאתם מבקשים לחסוך מעצמכם את הסיטואציה שלעיתים היא מכמירת לב, לשמוע או לצפות באדם אינטליגנטי שנאלץ להוכיח בוירטואוזיות מילולית שה'יום' הוא בעצם 'לילה', שה'הישג' הוא בעצם 'כשלון', שה'בעד' הוא למעשה 'נגד' וש'טובת הענין' היא לא יותר מאשר 'אינטרס צר'? או לשמוע את הדובר 'מדקלם' דף מסרים שהוכתב לו ע"י הממונים עליו, ללא שיהיה תמיד קשר בין השאלה שהוא נשאל לתשובה, ולעיתים ניכר בעליל שזה גם לא מה שהוא 'באמת' חושב?! אלו רגעים עצובים.
לא תמיד ניתן להגיע למסקנה ברורה האם הדובר באמת מאמין במה שהוא אומר, כי מהיום שבו ה'פוזיציה' קיבלה לגיטימציה ציבורית אבד האמון. הספק מקנן בלב האם הדובר חושב ש'הציבור טיפש'? או שמלכתחילה הדובר מדבר אל ה'בייס' שלו 'לשכנע את המשוכנעים' בלבד, ולהם די באמירה התואמת את האג'נדה שלהם, בין אם היא תואמת את המציאות ובין אם לאו.
לכל אדם ולכל קבוצת אנשים צריך שתהיה אידאולוגיה בה הם מאמינים, ואג'נדה הנגזרת ממנה ואותה הם מתאמצים לממש בחייהם האישיים והציבוריים. היא נותנת טעם לחייהם. מותר גם לבעל אג'נדה לפעול כדי לשכנע אחרים בצדקתה ולנסות לרתום אותם למימושה. אבל צריך למתוח קו אדום, ברור, בין 'אג'נדה' שהיא לגיטימית, לבין 'פוזיציה' שהיא לא. מה ההבדל? האמת! כן, אותו 'מושג 'מיושן ומחייב מאז מיני עמד המין האנושי על דעתו. ה'מושג' שאותו ביקשה הפוסטמודרנה לנפץ ולהכחיש את תקפותו ואת המחוייבות לו. המחוייבות ל'אמת' בין אדם לעצמו, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו ולעמו, היא אקסיומטית. בלעדיה לא יכולים העולם והחברה להתקיים, עניינית ומוסרית: "על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז): 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'" (אבות א יח).
כוחה של האידאולוגיה והאג'נדה היא ב'אמת' שבה ושאותה היא מייצגת. באובדנה היא מאבדת את התוקף המוסרי שלה. כאשר עומד אדם בעל אג'נדה מול מציאות שהיא מנוגדת ומחלישה את האג'נדה שלו נכון שיודה בכך! לעומתו בעל ה'פוזיציה' הפך את האג'נדה שלו לאינטרס ולכן אין לו יכולת להודות שיש מציאות שסותרת אותה, והוא ינסה לגייס את יכולותיו האינטליגנטיות והרטוריות כדי להסביר 'באותות ובמופתים', (לעיתים מעוותים ושקריים), שהמציאות דווקא תואמת את האג'נדה בהתאמה מלאה. הוא לא יכול לדור בכפיפה אחת עם בעלי דעה אחרת. זוהי אינדיקציה ברורה לכך שלא מדובר באידאולוגיה ואג'נדה אלא באינטרסים.
ראו זה פלא! מלא כל הארץ 'פוזיציה', והארץ אינה גועשת ורועשת, והחברה עוצמת את העיניים! אולם היא עלולה לשלם על כך מחיר כבד, כי האמון ההדדי, שהוא התנאי לקיומה, הולך ונאבד!
בפרשה הקודמת קראנו על חטא המתאוננים והצבענו על בעיה שורשית וחמורה: חוסר רצון לשאת באחריות לכניסה לארץ ולמלחמה על ירושתה. היא לא נפתרה. בפרשתנו היא צפה בצורה החמורה ביותר בחטא המרגלים, דוגמה קלאסית של 'פוזיציה'. המפרשים מצביעים על כך שהמרגלים לא באו באמת ל'תור' את הארץ ולבחון אותה. מלכתחילה, כבר לפני שיצאו למשימתם היתה להם אג'נדה ברורה. בקשת משימת הריגול היתה גם היא סוג של תואנה – להוציא את דיבת הארץ, לחפש אליבי כדי לשכנע את העם לא להכנס אליה: "לפי שג' דעות היו באותה עצה. כי הקב"ה אמר 'ויתורו', שיש במשמעתו גם לשון 'יתרון' כי רצה הקב"ה להראות להם 'יתרון הארץ' על כל הארצות וכו'. אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה וע"כ אמרו 'ויחפרו', שיש במשמעתו לשון 'חרפה' כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום לילון ולומר 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'. אבל מ"מ לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית. והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם 'מלין שקרים' כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר 'וירגלו אותה'. כי 'רגל' לשון 'רכיל' וכו'". (כלי יקר במדבר יג ב).
גם כאשר הם מביאים מנפלאות פירות הארץ הם נאמנים ל'פוזיציה' ומשתמשים בהם ליצר דמוניזציה והפחדה מפני הכניסה לארץ.
המחיר במקרה הזה היה כבד ביותר. כתוצאה מחטא המרגלים נשארו בני ישראל במדבר ארבעים שנה וכל בני הדור מתו.
ולנו, נותרה המשימה לתקן את חטא המרגלים,
וכן גם לא להשלים עם תופעת ה'פוזיציה'.