חטא המרגלים היה אחד הכישלונות הלאומיים הטראומטיים בתולדותינו. רשמיו והשלכותיו מלווים אותנו עד היום. כמו באירועים טראומטיים אחרים יש מקום להפקת לקחים מהכשלון לבל נשגה בעתיד. אולם יש לשים לב שבאירוע הזה יש גם לקחים חיוביים שיש להפיק ממנו לדורות, לקחים שלא כ"כ ניתן ללמוד מאירועים אחרים, ובשל המשקע השלילי של האירוע אנו מתקשים להפיקם.
הרמב"ן (במדבר יג ב. ובעקבותיו רבנו בחיי בהקדמתו לפרשה) פרס בפירושו 'מערכה' ('תזה') אמונית, שיטתית ומאלפת, על הצורך האיסטרטגי בשליחת המרגלים, והצביע על נקודת הכשל של המרגלים.
מדבריו למדנו ששליחת המרגלים לתור את הארץ, לקראת מלחמת ירושת הארץ היה מבחינה איסטרטגית ומבחינה אמונית מעשה נכון ומתבקש. למרות שבעידן המדבר היתה הנהגה אלקית ישירה, והתגלות מעל דרך הטבע, חלה חובה ש'לא לסמוך על הנס!' "כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס. אבל יצוה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב". (רמב"ן)
אדרבא, יש להתנהל בדרך הטבע - לאור עקרונות המלחמה ובהגיון אסטרטגי, ואין בכך חסרון באמונה ובטחון בקב"ה.
ההערכות למלחמה חייבת להתנהל לאור עקרונות הטקטיקה והאיסטרטגיה: לשלוח מרגלים שיתורו ויאספו מודיעין שטח טקטי (עפ"י הצי"ח של הפיקוד): על צירי התנועה, על העוצמה הצבאית של האוייב, כמות ואיכות לוחמיו. "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב". (כאן יג יח).
וכן על איכות נשקם וביצוריהם. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים". (כאן יג יט) "וכן הערים אם הם בצורות שישגבו בהן ויצטרכו לבנות דיק וסוללות או שיבואו מצד אחר" (רמב"ן).
במקביל יש לאסוף גם מודיעין איסטרטגי – על מצב האוכלוסיה, ומפלס תחושת הבטחון שלה. "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין, חזקים הם, שסומכין על גבורתם. ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם". (רש"י יג יח).
ועל המשאבים הכלכליים, "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין".(כאן יג יט). וכו'.
המודיעין שיאסף ישמש לנתוח ולהערכה, כבסיס לתמונת מודיעין שלימה, שנצרכת לשם גיבוש התוכנית האיסטרטגית והטקטית של המלחמה. "ועל פיהם תתייעצו בענין הכבוש". (רמב"ן).
מדברי הרמב"ן גם למדנו שתכלית שליחת המרגלים היתה לשם העלאת מפלס המוטיבציה הלאומית בקרב העם בכללו, לצאת למלחמה בנחישות, ובמלוא הכח, ולשאת את 'מחיר' המלחמה. "בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, וכו'. ויעלו בה בחפץ גדול" (שם)
גם משה יהושוע וכלב הודו שהאתגר הצבאי שיעמוד בפניהם במלחמת ירושת הארץ יהיה גדול וקשה.
"ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם "ארץ אוכלת יושביה" (פסוק לב) בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם. וכן כתוב (דברים א כח): "אחינו המסו את לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו וגו'", ובכאן כתיב (להלן יד ג): "לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים!" (רמב"ן)
ניתן לומר שהכישלון של המרגלים לא היה בעצם שליחתם אלא באופן התנהלותם!
א. המרגלים נשלחו 'לאסוף' מודיעין ולא 'להעריך' אותו.
ב. ה'איסוף' לא נעשה ב'נקיות' מתוך יושרה מקצועית אוביקטיבית אלא במגמתיות ומתוך אג'נדה ו'דעה קדומה' על ה'נחיצות' בכיבוש הארץ בעיתוי הזה.
ג. התודעה הבסיסית של המרגלים היתה של הפחתה בערך העצמי שלהם, של העם ויכולותיו "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
ד. ה'הערכה' של עוצמת האוייב היתה 'הערכת יתר', וב'העצמה' של יכולותיו. "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם".
ה. לו היו מתנהלים המרגלים כפי שהתנהלו המרגלים ששלח יהושע, היו מגלים עד כמה יושבי הארץ מורתעים מפני עם ישראל: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ד' לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ד' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו'. ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם וגו'." (יהושע ב ט)
ו. המרגלים התיימרו לבחון את ה'ערכיות' וה'נחיצות' של המשימה, ויצרו דלגיטימציה לכבוש הארץ בעיתוי הזה!
ז. הם חרגו מתפקידם כשבקשו 'להעריך' את 'יכולת כוחותינו' להתמודד עם ביצוע המשימה! (תפקיד המודיעין להעריך את ה'אוייב' ולא 'כוחותינו'! אין לו כלים וידע מקצועיים להעריך את יכולת 'כוחותינו'.) בניגוד ל'הערכת היתר' של האוייב ביחס לכוחותינו הם העריכו את יכולתו ב'הערכת חסר': "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
ח. המרגלים התעלמו מהממד האלקי והערכי של מלחמות ישראל - מהסייעתא דשמיא, שעומדת לצד עם ישראל כאשר הוא פועל בהכנה נכונה על פי צו ד', שהוא גורם "מכפיל כח", "סר צלם מעליהם וד' אתנו, אל תיראום". וכו'. "אם חפץ בנו ד' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו". כאשר צבא ישראל מוסר את נפשו כדי לבצע משימה ערכית, אין כמעט משימה שהיא בלתי אפשרית והוא מסוגל לעשות את הבלתי יאומן.
ט. כדי לגייס את העם לצידם המרגלים משתמשים באמצעי הפחדה דמגוגיים: "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא, וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות".
מדבריו של הרמב"ן ניתן ללמוד עד כמה הנסיבות האסטרטגיות לשליחת המרגלים לשם ירושת הארץ רלוונטיות כאז גם כיום. 'מצוות ירושת הארץ' על פי הרמב"ן היא משימה ומצווה תמידית שלא הסתיימה. (סהמ"צ עשה ד') עדיין מדובר באתגר קשה מבחינה צבאית. "ארץ ישראל נקנית ביסורין" ובכל הדורות היא רצופה אתגרים קשים. כאז גם עתה עלינו להתנהל עפ"י ההגיון האסטרטגי והטקטי, ומנגד לא לשגות בתפקיד המודיעין, ולא להעריך 'הערכת חסר' ולא 'הערכת יתר', וכך גם לגבי הערכת יכולותינו.
אסור לנו להתעלם מהערך המוסף של הממד הערכי שבמלחמותינו, את האמונה ואת "רוח הלחימה" שהם 'מכפילי כוח', והביאו גם בימינו לעשות את הבלתי יאומן. ובעיקר, עלינו לפעול מתוך המודעות המתמדת של המתנה הגדולה שניתנה לנו "טובה הארץ מאד מאד". וגו'.
"עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!"
The Strategy of Inheriting the Land
– In the Past and For All Time
Parshat Sh'lach – Rabbi Eliezer Shenvald
The Sin of the Spies is one of the most traumatic national failures of our history. The impression it made and its aftershocks affect us to this day. Like with other traumatic events, there are lessons we can learn so we won't make the same mistake again. But there are also positive lessons that we must notice and learn from for the future, lessons not readily evident from other events. But because of the negative aftermath
from this episode, it’s difficult for us to learn them.
The Ramban (Bamidbar 13:2, and Rabbenu Bechaii in his preface to the parsha) laid out a systematic, enlightening and Emunah-based 'plan' for the strategic need to send
the spies.
From his interpretation, we learn that sending the spies to see the land before the war for the possession of the land was the proper and necessary thing to do from the standpoint of both strategy and Emunah. Despite the fact that during our time in the desert we had direct divine guidance and supernatural revelation, we were obliged "not to rely on miracles!" "Because the Torah will not rely on miracles for everything, but commands the warriors to go forward, be on their guard and ambush."
To the contrary, we must prepare for war in a natural way – according to the rules of war and strategy, and this does not reveal any deficiency in Emunah or trust in G-d.
So we need to send spies "behind the lines" to collect tactical information on usable roads, the enemy's military strength, the quantity and quality of their soldiers. "And see the land, what it is, and the nation that dwells on it – are they strong or weak, few or numerous?" (Bamidbar 13:18)
And also information on their weapons and defenses: "And what (kind of) cities do they dwell in – are they camps or fortified cities?" (Bamidbar 13:19)
Additionally, strategic intelligence is necessary – on the condition of the population and its level of confidence: "He gave them a sign that if they dwell out in the open, they are strong and confident of their valor. And if they live in fortified cities, they are weak." (Rashi on Bamidbar 13:18)
Regarding economic resources: "And is the land abundant or meager? Does it have trees or not?" (Bamidbar 13:18)
The facts gathered will be used for analysis and planning, as the basis of a comprehensive information picture which is needed to formulate a strategic and tactical plan of action. "And according to them, make a plan for the conquest." (Ramban)
An additional purpose of sending the spies was to raise the level of national motivation of Am Israel, to go out to war with determination and in full strength, and to bear the "price" of the war. "And for this reason, Moshe told them to (bring back fruit from the land, and to) pay attention to the goodness of the land in order to tell the nation, so that they will rejoice and gain new strength and go up there gladly, with great desire." (Ramban)
Moshe, Yehoshua and Calev didn't deny that the military challenge involved in conquering the land was formidable. "And don't say that the spies sinned by saying 'a land that devours its inhabitants' because Moshe told their sons (the next generation) similar things, and emphasized the might of the inhabitants and the fortifications of their cities and the strength of the Anakim (giants) even more than the spies did!” (Ramban)
We can say that the failure of the spies wasn't because of the fact that they were sent, but because of their conduct on their mission!
The spies were sent to "collect" information, not to "analyze" it, and in fact the "collection" was not done objectively but with a specific intention and based on a "preconceived notion" about the necessity of the conquest. And they magnified the strength of the enemy: "the nation that lives in the land is fierce and the cities are fortified and very large and we saw there the sons of Anak (giants)."
And they overstepped their bounds when they presumed to assess the value and necessity of the mission, and to second-guess the nation's ability to deal with the challenge. And making this appraisal wasn't their task, and they weren't qualified to do it. "We cannot go up against the nation because they are stronger than us." (The job of military intelligence is to gauge the strength of the enemy, not our own!) Especially since, when Am Israel acts properly, then divine providence is at its side: "Their shade (shelter) has disappeared from above them and G-d is with us, do not fear them…If G-d favors us (He will) bring us into this land and give it to us."
We can see how much the strategic circumstances for sending the spies for the purpose of conquering the land are still relevant today.
The mitzvah of inheriting the land is a mission and a mitzvah which has not been completed. (Ramban, Sefer HaMitzvot, mitzvah 4) It is still a difficult challenge from a military standpoint. "Eretz Israel is acquired with issurim (suffering)." In every generation the path is full of difficult challenges. Just like then, we must act now according to strategic and tactical logic, and not make the mistake that the bringers of information asses our strength. Most importantly, we must act out of the constant awareness that "the land is very, very good."
"Let us go up and inherit it, because we can certainly succeed!"