שבטיות מגזרית וחלוקת ירושלים
פרשה ומימושה – במדבר - יום ירושלים - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
פרשתנו פותחת במפקד צבאי של בני העשרים ומעלה. המפקד נערך בראשית חודש אייר לקראת היציאה למסע הכיבוש של ארץ ישראל וישובה: "שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל, ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן כדבתיב בפ' בהעלותך וכתיב שם: 'נוסעים אנחנו אל המקום וגו', ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן" (רשב"ם במדבר א א). בהערכות ובמפקד ישנה הקפדה על המסגרת השבטית: "למשפחותם - דע מנין כל שבט ושבט" (רש"י במדבר א ב). בראש המפקד השבטי עמד הנשיא: ואתכם יהיו איש איש למטה - כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט" (רש"י במדבר א ד). הנשיאים גם עתידים לשמש כמפקדים של הכח השבטי במלחמה: "שאלו השנים עשר היו גדולין שבשבטים כדכתיב ואתכם בני אדונכם, והיו שרי אלפים כדכתיב ואתכם הרכב והסוסים" (בעל הטורים במדבר א ד). במפקד גם מצויין המיקום של כל שבט: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב ב). ההיערכות היתה בארבע מחנות על פי הדגלים בארבע רוחות השמים. גם ההתיישבות בארץ ישראל עתידה להיות על פי נחלות שבטיות נפרדות. רק ירושלים ובית המקדש עתידים להיות במקום כללי שלא התחלק לשבטים "כדי שיהא לכל ישראל חלק בו" (ב"ק פ"ב ע"ב, תוס' ד"ה 'ואין מטמא').
ההתארגנות על הבסיס השבטי מעלה את השאלה העקרונית מדוע מלכתחילה עם ישראל בנוי משנים עשר שבטים ולא כמסגרת אחת, ללא אבחנה בין משפחות המוצא? האם החלוקה השבטית וההגדרה המגזרית לא עלולה לפגוע באחדות העם, (כפי שאכן קרה בהמשך)?
נדגיש כי בהיערכות של השבטים היתה גם הקפדה על השוויוניות הייצוגית ללא העדפה ואפליה בין השבטים: "'ואתכם יהיו איש איש למטה' – כדי ליתן גדולה לכל שבט ושבט, וכן מצאנו שאין לך מן השבטים שלא העמידו שופטים ונביאים. 'איש ראש לבית אבותיו הוא' – שלא יתגדל נשיא שבט זה על נשיא שבט זה" (פסיקתא זוטרתא – לקח טוב במדבר א ד).
בנין עם ישראל על שנים עשר שבטיו, אינו קונפדרציה של שבטים. מקור השבטים בעם ישראל הוא ממשפחה אחת של אחים, ולא מהתקבצות של שבטים זרים שהתאגדו לקונפדרציה. על כן האחדות ביניהם היא טבעית. אולם עדיין יש לשאול מה הצורך בשבטיות מלכתחילה? שכן ההגדרה השבטית המגזרית והשונות בין השבטים עלולה ליצור בידול והתפתחות גישות תפיסתיות שונות ואף מנוגדות שעלולות לפגוע באחדות העם?
אחדות אינה אחידות! היה מי ששגה בעבר וביקש לטשטש את ההבדלים כדי ליצור אחדות: "יחי הטשטוש המאחד!" אולם חכמי הסוד והחסידות בארו כי אדרבא, לכל שבט יש יחוד רוחני משלו שאסור לוותר עליו: "דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם, וכל אחד מהם ניתן לשבט אחד" (חסד לאברהם מעין ג נהר יג). "הנה בעניין הזה אמר לי מורי (האר"י) ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער א' מיוחד לו; והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל. וכו'. לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפילתו" (שער הכוונות, עניין נוסח התפילה).
הבנין הרוחני האורגני של עם ישראל זקוק לשנים עשר אבני הבנין הרוחניים של השבטים: "זה הוא הי"ב שבטים שיש לכל אחד הארה מיוחדת עבור בני ישראל" (שפת אמת שמות תרמ"ו). כל אחד זקוק להתפתחות מיוחדת משלו, כדי שלא יטשטש ביחד הם בונים את הבנין הרוחני השלם של עם ישראל.
הרב קוק זצ"ל באר שבתקופת הגלות הטשטשה השייכות השבטית כהכנה לאחדות האומה: "שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים" (אורות, ישראל ותחייתו כז). אמנם טשטוש זה השפיע גם על התמעטות התרומה של כל שבט: "אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו" (שם). אולם התרומה היחודית של השבטים נקלטה ע"י מה שנטמע ממנה בכלל האומה: "אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה ע"י מחית הקוים הפרטיים" (שם).
לעתיד לבוא תחזור השבטיות באופן מתוקן ומשופר שלא יאיים עוד על האחדות: "ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית" (שם). אדרבא הגאולה לא תהיה שלימה עד שלא ישובו כל השבטים לנחלתם וישובו מצוות השמיטה והיובל לתיקונן: "מצות שמיטה דאורייתא, שמיטה בכל אמיתותה, מתגלה רק כשמצות יובל נוהגת. וכו' שמיטה קשורה ליובל, ומצות יובל קיימת רק לאחר שמתבררות הנחלות של כל שבט ושבט. יובל יופיע רק במצב אמיתי של חזרת בנים לגבולם, של בירור נחלותיה השונות של ארץ-ישראל. בית-ישראל בנוי על בנין זה של שנים-עשר שבטים, כשלכל שבט דגל שלו, אבן שלו וערך שלו בכלל ישראל" (שיחות הרב צבי יהודה וישלח סדרה ב - תשל"ד).
חלקם היחודי של השבטים במרקם המאחד לעתיד לבוא, בא לידי ביטוי בנבואת הנביא יחזקאל לעתיד לבוא על שנים עשר שערים לירושלים (לח ל-לה), שער מיוחד לכל שבט.
אמנם ההשתייכות השבטית הטשטשה אך תכונת השבטיות לא. בתקופה האחרונה מרבים לעסוק במורכבות של ההשתייכות המגזרית והשבטית בחברה הישראלית. מצד אחד יש בכך ברכה. לכל מגזר יש יחוד שנחוץ למרקם הכללי. אולם מאידך בהתכנסות מגזרית יש סכנה של פילוג. חובה עלינו לעשות ככל יכולתנו כדי למנוע היווצרות שיח שבטי מגזרי של 'אנחנו' ו'הם'. שעלול להביא חלילה לשנאת אחים.
העליה לירושלים ביום ירושלים, ליסוד המאחד של ירושלים ה'עיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב ג) קוראת לנו לפעול לאחדות האומה ב"עיר שעושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה ב ו).