לא מובן מאליו
פרשה ומימושה – לפרשת במדבר – מוצאי יום ירושלים תשפ"ג
הרב אליעזר חיים שנוולד
בכל שנה אנו חוזרים לקרוא בספר 'במדבר' ומזכירים לעצמנו שלב משמעותי ביותר בתולדותינו. 'תקופת המדבר' היתה שלב ביניים שבו עם ישראל עבר תהליך הכנה ועיצוב לקראת היעוד היחודי שלו בארץ ישראל.
ביציאה ממצרים, הקב"ה הוביל את עם ישראל דרך המדבר דווקא, ולא ישירות ב'דרך המלך' הקצרה, 'דרך ארץ פלישתים': "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא! כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף". (שמות יג יז). היה ניכר שיש צורך בתקופת מעבר מעם של עבדים לעם חופשי ועצמאי, מעבדות כנועה לעם של לוחמים זקופי גוו, וממ"ט שערי טומאה לקבלת התורה בהר סיני ('מורה נבוכים' – ח"ג פ' לב, ו'דרך ד'' ח"ד פ"ח). תקופת המדבר היתה מעין 'סדרת חינוך' והכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל.
על כן מכונה עם ישראל כמי שעלה "מן המדבר". "'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירים ח ה). וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! וכו'"(מדרש זוטא שיר השירים ג ו). אלא מכאן ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר "מי זאת עולה מן המדבר", עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי, והנעילם תחש, ונשא את ראשם, ונתיחסו למשפחותם, ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר (דברים ל"ב, י'): "ימצאהו בארץ מדבר", וכו', וכן הוא אומר (ירמיה ל"א, א'): "מצא חן במדבר". (ש"ך במדבר א א)
לא בכדי נבחר המדבר להיות המקום שבו עם ישראל עבר את 'סדרת החינוך' המעצבת שלו. המדבר הוא 'מקום' עם אקלים מאתגר שלא מאפשר קיום וצמיחה: "המעלה אותנו מארץ מצרים, המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם" (ירמיה ב ו). במדבר ה'קיום החומרי' לאורך זמן יכול להיות רק בצורה ניסית. הוא ממקד את העיסוק בהתפתחות רוחנית. ב'מדבר' אין תשתיות וצרכי קיום בסיסיים. שום דבר בו 'אינו מובן מאליו'. כל מה שיש בו הוא תוצאה של עשיה כבירה ויוצאת דופן. הוא אמור לחנך את היחיד ואת האומה להעריך את מה שיש וש'שום דבר אינו מובן מאליו'. תנאי החיים במדבר אינם מאפשרים מותרות פאר והדר. כל דבר הוא מינימלי וכפי שהוא. הוא מקנה את הגישה שמבקשת לראות בכל דבר את הערך האמיתי שבו ללא יפוי ללא האדרה ולא ללכת שבי אחרי קישוטיו החיצוניים. במדבר אין פינוקים. אתגרי החיים ב'מדבר' מחשלים ומקשיחים את 'אנשי המדבר'. תקופת החיים במדבר נועדה גם לסגל לעם ישראל איתנות יוצאת דופן ויכולת עמידה באתגרים. החיים במדבר היו מתוך ובתוך נס, על כן תודעת הנס הקיומית מובנה עמוק בעומק ישותנו האישית והלאומית. היא נועדה לצייד אותנו בחוש מיוחד שגורם לנו לראות את ההשגחה האלקית אשר מלווה אותנו. שבלעדיה לא היינו מתקיימים. המסך העבה שממסך את המציאות לא יצליח להטעותנו. גם זמן רב מאז שיצאנו מן המדבר לארץ נושבת.
באופן עקרוני תקופת הביניים במדבר היתה אמורה להיות קצרה. המיפקד ה'צבאי' שבתחילת הפרשה מונה 'כל יוצא צבא', כחלק מ'בנין הכח' הצבאי לקראת הקרב על הארץ: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה וכו', ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן" (רשב"ם במדבר א א). אולם משברי המדבר, שהחמור שבהם היה 'חטא המרגלים', גרמו להארכת תקופת המדבר לארבעים שנה.
דווקא במלאות למדינתנו היקרה והמוצלחת 75 שנים, ו-56 שנים לשחרור ירושלים, עלינו להזכיר לעצמנו שה'מדבר' הוא חלק מתבנית נוף הורתנו ומולדתנו. זכרון זה חיוני דווקא כשאנו זוכים לחיות במדינה מתקדמת ומיושבת שיש בה איכות חיים, משום שההרגל גורם לכך שאנו עלולים לראות את כל הטוב שיש בה כ'מובן מאליו', ולא לזכור ששום דבר בה 'אינו מובן מאליו'. ויש להודות לקב"ה, להעריך ולשמור על מה שיש מכל משמר לבל נאבדהו.