מהמדבר לירושלים
המסע מהמדבר – ל'מקום אשר יבחר'
הפרשה בחיי המעשה – פרשת במדבר – יום ירושלים - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
המדבר הוא 'מקום' עם אקלים מאתגר שלא מאפשר קיום וצמיחה: "המעלה אותנו מארץ מצרים, המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיה ב ו). בדרך כלל מגיעים אליו כמקום מעבר זמני בדרך לחוף מבטחים בארץ נושבת.
'היציאה למדבר' היא גם דימוי למצב שבו היחיד, תנועה או אומה נקלעים לתקופה שבה אין הם נמצאים במקומם הראוי המאפשר להם להיות במיטבם ולהביא לידי ביטוי את יכולתם. תקופה זו עלולה לגרום למשבר והתפרקות אולם היא גם עשויה להיות תקופה מבורכת של חשבון נפש, של שינוי מבורך, ויצירת תשתית לעתיד טוב יותר.
ספר במדבר עוסק ב'תקופת המדבר' הראשונה של עם ישראל לאחר שיצא ממצרים ונהיה לעם חופשי. היה זה שלב משמעותי ביותר בתולדותיו. שלב ביניים שבו עבר תהליך הכנה ועיצוב לקראת היעוד היחודי שלו בארץ ישראל.
באופן עקרוני היא היתה אמורה להיות תקופת ביניים קצרה. המפקד שבתחילת הפרשה מורה על ההתארגנות צבאית לקראת הכניסה הקרובה לארץ: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה וכו', ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן" (רשב"ם במדבר א א). אולם משברי המדבר, שהחמור בהם היה חטא המרגלים, גרמו להארכת תקופת המדבר לארבעים שנה.
בנוסף למפקד מתאר הכתוב את ההתארגנות של עם ישראל סביב המשכן: "אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בענין אוהל מועד. וכו'. והנה צוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו סביב וכו'. איך יתנהגו בו בחנותו, ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו וכו'. והכל מעלה למקדש וכבוד לו" (רמב"ן הקד' לספר במדבר). להתארגנות הזו יש משמעות פיזית ארגונית ובעיקר משמעות רוחנית, בנית מחנה ישראל כשבמרכזו המשכן והשראת השכינה. גם בכך היתה הכנה לקראת מימוש היעוד של עם ישראל בכניסה לארץ ישראל; להגיע "אל המנוחה ואל הנחלה" – "מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים" (זבחים קיט א). השתוקקות להגיע מהמשכן הזמני למשכן הקבע בבית המקדש שבירושלים. אחת המצוות ש"נצטוו ישראל בכניסתן לארץ" היא: "לבנות בית הבחירה" (סנהדרין כ א). לא רק 'מצווה' יש כאן אלא 'יעוד' שצריך לפעול להשגתו: "כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב ה). מדובר על דרישה אקטיבית: "דרוש על פי נביא" (ספרי שם). יעוד זה יתממש ע"י דוד ושלמה רק לאחר ארבע מאות וארבעים שנה (תוספתא זבחים יג ב) מאז הכניסה לארץ.
ניתן לקטלג את מערכות הגומלין בין תקופות בהסטוריה של עם ישראל כיחס בין תקופות של 'הליכה במדבר' ותקופות של 'השגת היעוד'. היו תקופות של 'הליכה במדבר' של משבר והיו תקופות של בנין, התחזקות והשתוקקות שהכשירו את הקרקע להשגת היעוד שבא אחריהן. במידה מסויימת זה גם היחס בין תקופת הקמת המדינה עד מלחמת ששת הימים והתקופה שמשחרור ירושלים ואילך. והתפרצות השמחה עם שחרור ירושלים.
גם בחיים האישיים של האדם יש תקופות של 'הליכה במדבר', מבחינה אישית, זוגית ותעסוקתית. בהם נבחן האדם האם תקופה זו תביא אותו לסף משבר והתפרקות או שתהווה תקופת בנין והכנה לבאות, שבבוא הזמן תשיג את היעוד ויהנו מפירותיה. לשם כך נדרשים תבונה רבה סבלנות ותעצומות נפש.
כך גם בחייה של תנועה ומסגרת פוליטית. יש שהיא מוצאת את עצמה מתוקף הנסיבות ב'מדבר הפוליטי'. שם היא עלולה להקלע למשבר ולהתפרק. ויש כאלה שימהרו להספיד אותה. אולם אם מדובר במסגרת פוליטית שמייצגת יעוד, רלוונטי ונחוץ, היא יכולה להפוך את 'תקופת המדבר' לחשבון נפש, בנין, התעצמות והיערכות שיהוו מקפצה ליעוד בעתיד.
מהמדבר לירושלים.