עם שבוחר בקדושה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת -  אחרי מות-קדושים – יום העצמאות - תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

צמד הפרשיות אחרי מות – קדושים נקרא בדרך כלל בשבת שלפני או אחרי יום העצמאות. לשתי הפרשיות יש הרבה מן המשותף. פרשת אחרי מות עוסקת בהסדרה של אופן כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים, פעם בשנה ביום הכיפורים היום הקדוש בשנה, כדי לכפר על בני ישראל: "וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקורבתם לפני ד' וימתו. וגו'. דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות וגו'. בזאת יבא אהרון אל הקודש וגו'" (ויקרא  טז א-ג). "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה" (ויקרא  טז לד). הסדרה זו באה לאחר מות נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה. בהמשך הפרשה עוסקת התורה בקדושה של עם ישראל ואיסורי העריות.

פרשת קדושים גם היא פותחת בציווי על הקדושה. התורה מצווה לבחור בחיים של קדושה: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלוקיכם" (ויקרא יט ב). אולם התורה אינה מסתפקת בציוי כוללני. בהמשך הפרשה מנחה התורה כיצד יש להביא לידי ביטוי את הקדושה בתוך ההתנהלות של החיים. היא מצווה בצורה מפורטת על מכלול של מצוות שמוציאות מן הכח אל הפועל את הקדושה בכל התחומים של חיי המעשה: בקדושה שבין אדם למקום, בקדושה שבין אדם לחברו, בתחום החברתי קהילתי בבנית החברה על אדני הקודש הצדק והמוסר. בקדושת הקשר לארץ ע"י מצוות התלויות בקדושת הארץ. בדיני מורא מקדש והקורבנות. בשמירה על הקדושה של עם ישראל שלא ללכת בחוקות הגויים ובאיסורי עריות.  

בעיון שלנו בפרשיות אנו מבקשים ללמוד על סוגיות הבחירה; הבחירה הגדולה של החיים שמכוונת את מכלול החיים ליעדם, ואת הבחירה היום יומיות הנגזרת ממנה. בפרשיותנו אנו מבקשים לעסוק במשמעות של הבחירה לחיות בקדושה ובבחירה שנעשית מתוך קדושה. יש כוחות רבים המשפעים על הבחירה של האדם. כיצד גורמים לכך שהרצון לקדושה בחיים יהיה גורם משפיע על הבחירות של האדם.

מרן הרב צבי יהודה זצ"ל נהג לצטט את דברי הזוהר: "קדושים היו לא כתיב אלא 'תהיו', תהיו ודאי". (זוהר ח"ג פא א). הרב באר אותו בצורה דו משמעית: "'קדושים תהיו'. ביטוי זה יש לו שני מובנים, ושניהם אמיתיים. וכו'. המובן הראשון הוא: מצוּוים אתם להיות קדושים. וכו'. אתם צריכים להיות קדושים, חייבים להיות קדושים. המובן השני: אתם תהיו קדושים, זאת הבטחה ומציאות, לא יתכן אחרת ולא יהיה אחרת, 'כי קדוש אני ד' אלהיכם'; כי אתם שייכים לי. בהחלט, אתם תהיו קדושים" (שיחות הרצי"ה 'אחרי מות-קדושים' תשל"ב  16). מצד אחד עם ישראל מצווה לבחור בחיים של קדושה ומהצד השני הוא בעצמותו ובמציאותו עם קדוש, ועליו להביא קדושה זו לידי ביטוי באורח חייו באמצעות מצוות התורה.

הקדושה היא אחד המושגים הנפוצים בעולמנו הרוחני. אולם כפי רוב פרסומה כך קשה להגדירה, ועל כן קשה ליישמה בחיים. יש התופסים בטעות שקדושה הוא סוג של תפיסה סובייקטיבית אנושית, סוג התעלות רוח, מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה נוהג להדגיש שהקדושה היא מציאות אובייקטיבית קיימת: "הקדושה היא אמיתת המציאות, אמיתיות המציאות, "מאמתת המצאו"  על-פי-רוב אנשים רגילים להבין, מתוך הסתכלות שטחית, שהחול הוא המציאות הממשית מפני שהוא נתפס על-ידי החושים. אך לא זו האמת. אמנם החול הוא גם-כן קצת מציאות, חלק מהמציאות, מעין מציאות, אבל חז"ל מדגישים: "קדוש לעולם קיים" (סנהדרין צב א). תכלית הקיימות והמציאות הוא הגדר של הקדושה. גם לחול יש מציאות אבל הקודש הוא המציאות שבמציאות - יסוד המציאות" (שיחות הרצי"ה תולדות תשל"ד 3).

כאשר החל מרן הנזיר זצ"ל לערוך את 'אורות הקודש' לרב קוק זצ"ל שאל אותו "מה גדר הקודש?" השיב לו הרב זצ"ל: "המתגלה מתוך התורה, שהוא הרצון העליון". על כך ציין הנזיר: "והרגשתי, שרבנו לא נתן כל גדר לקודש, לעומק מהותו, קודש הקדשים, כי אם הקודש המתגלה בקדושה" (מבוא ל'אורות הקודש' ומקורו שם בזוהר).

בחירה לשילוב הקדושה בכל תחומי החיים, של הפרט והכלל, שבין אדם למקום ובין אדם לחברו בין אדם למקומו ובין אדם לאומנותו, בין אדם לעמו ובין אדם למדינתו, נובעת מהמוטיבציה של הקדושה הסגולית הטבועה בעומק הנשמה הישראלית. אולם היא צריכה הנחיה והכוונה שמצויה במצוות התורה, ומצריכה את לימודה. הבחירה מתוך קדושה מעצימה את הנפש, ונותנת כוחות ליישומה בחיי המעשה.

מורנו הגדול הרב נריה זצ"ל ביטא את ההשתוקקות לבחירה בקדושה בכל תחומי החיים, במילותיו האחרונות, לפני פטירתו: "קדושה אני מבקש, קודש קודשים אני מבקש, תנו לי קדושת ארץ ישראל תנו לי קדושת אהבת ישראל".