באמונה וברוח אנו ננצח
פרשה ומימושה – פרשת בחוקותי - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
בשבוע הקרוב נציין את 'יום שחרור ירושלים' ואת יום השנה למלחמת ששת הימים, מלחמת המגן הגבורה והישועה. אמנם הייתי ילד אבל אני זוכר את הרגעים הגדולים והמרגשים כאשר שמענו ברדיו את הקריאה: 'הר הבית בידנו', את תקיעת השופר של הרב גורן זצ"ל ליד הכותל, את הצנחנים שרים 'ירושלים של זהב' וקולם מתרסק בבכי ובהתרגשות.
בשבוע זה יציינו גם את יום השנה לפתיחת 'מלחמת שלום הגליל' שחל בו לפי התאריך הלועזי. מלחמה זו פרצה חמש עשרה שנים אח"כ. את המלחמה הזו אני זוכר טוב יותר, השתתפתי בה כמפקד. גם שם פגשנו את הגבורה והעוצמה של לוחמי צה"ל. אחריה עוד שהינו בלבנון מספר שנים. בשנת תש"ס צה"ל נסוג מלבנון, ובשנת תשס"ו השתתפנו ב'מלחמת לבנון השניה', חזרנו ללבנון בפעם השניה.
מאז שמחת תורה אנו מנהלים פעם נוספת מלחמה מול לבנון במקביל למלחמה העיקרית בעזה – כמלחמה רב-זירתית. המלחמה הזו היא הקשה מבין המלחמות שהשתתפתי. מאידך במלחמה זו הגבורה של הלוחמים והנכונות שלהם להילחם מגיעה לשיא. במהלך המלחמה נפגשתי עם מפקדים ולוחמים רבים. האוירה ביחידות הלוחמות היא אוירה של אחדות מעצימה ומרוממת. בקרב היחידות הלוחמות יש רוח מיוחדת. היא ניכרת בתוכן של פקודות היציאה לקרב של המפקדים.
האסון בשמחת תורה חיזק מאד את הזהות היהודית, את האחדות ואת הקשר ליהדות של כלל הציבור, הדבר ניכר לעין ובא לידי ביטוי בשטח. לפני הקרב יחידות נעמדות ביחד במסדר, דתיים ושאינם דתיים, מניחים ידיהם אחד על ראשו של השני, ואומרים ביחד את התפילה לפני היציאה לקרב, קוראים ביחד 'שמע ישראל' ותוקעים בשופר. כמעט כל החיילים, גם אלה שאינם דתיים לובשים ציצית. בתוך עזה מקיימים תפילות משותפות לכולם, סעודות שבת עם זמירות, מתקינים מזוזות, ומכניסים איתם ספרי תורה, הדליקו נרות חנוכה וארגנו קריאת מגילה בפורים. רואים יותר לוחמים שלומדים תורה בתוך עזה בזמני הפוגה בלחימה - דף יומי, רמב"ם, אמונה וכו', ומארגנים לעצמם שיעורי תורה. ביציאה של היחידות מהלחימה בעזה הן מתכנסות למסדר בראשות המפקדים ובו הם מברכים הגומל ביחד.
בשיחות עם המפקדים והלוחמים אני מרגיש את עוצמת האמונה שלהם שנותנת להם כוחות להתמודד עם מצבים קשים בקרב. כך הרגשתי גם בשיחות עם הפצועים המשתקמים בבתי החולים. שומעים את זה גם בדברי ההספד העוצמתיים של ההורים השכולים והאלמנות. ניתן להבחין בהשפעותיה על ההישגים יוצאי הדופן של הלוחמים בשטח.
הרוח החזקה המנשבת בקרב הלוחמים נותנת כח למנהיגות להמשיך בלחימה עד הניצחון ולקבל החלטות בדילמות הקשות.
פרשת בחוקותי פותחת בהבטחת גמול על קיום התורה והמצוות: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וגו'. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וגו'. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וגו'. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וגו'. וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וגו'. וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת" (ויקרא כו ג-יג). מרכיב חשוב ביותר בגמול המובטח הוא שנזכה לניצחון במלחמות על אויבנו, ויושג שלום בר קיימא. "אם נלך בחוקות ה' ונשמור ונעשה את מצוותיו, כבר עשינו את כל הדרוש מצידנו כדי לבסס את ישענו הפיסי, החברתי והמדיני. כל השאר יבוא מיד ד'. אם נלך בחוקותיו, נהיה טהורים מבחינה מוסרית; אם נלמד את מצוותיו ונעשה להן משמרת, נהיה משכילים ברוחנו, זהירים ומדקדקים במעשינו; ואם נעשה את מצוותיו, נהיה מגשימי הצדק והחסד. בזכות זה ישחרר ד' את ארצנו מן הקשר הפיסי והמדיני של כל העולם; הוא יביא שמים וארץ לידי תיאום הרמוני, לבל יהיה מתנגד לשאיפותינו. כל הגורמים יפעלו במשותף כדי לקדם ולהשלים את הצלחתנו, שהרי זו איננה אלא הגשמת רצון ד' על אדמת האדם" (רש"ר הירש ויקרא שם).
יש המפרשים שהגמול הזה יבוא בצורה ניסית ומנוגדת לטבע. (אברבנאל דברים ד טו). אולם המדרש קושר את שמירת חוקי התורה של 'בחוקותי' להשפעה על כוחות הבריאה והטבע: "'אם בחוקותי תלכו' - חוקים שבהם חקקתי את השמים והארץ. שנאמר (ירמיה לג): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". חוקים שבהם חקקתי את השמש ואת הירח וכו'. חוקות שבהם חקקתי את הים וכו'. חוקות שבהם חקקתי את החול וכו'. חוקים שבהם חקקתי את התהום וכו'" (ויק"ר לה ד). קיום חוקי התורה ועמל התורה פועלים לטובה על הכוחות בטבע לטובת עם ישראל (פרי צדיק שם).
רש"י מדייק שהגמול הנדיב שהקב"ה מבטיח לנו בפרשה יבוא על קיום המצוות ועמל התורה: "אם בחוקותי תלכו - יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר 'ואת מצוותי תשמרו' הרי קיום המצות אמור. הא מה אני מקיים: 'אם בחוקותי תלכו' שתהיו עמלים בתורה!" (רש"י שם ג). "ואמרנו דהיינו תורה שבעל פה שבא בעמל ויגיעה" (פרי צדיק שם). לימוד התורה לשמה מחזק את הזהות היהודית, את האמונה בצדקת הדרך, ומחזק את הרוח: "כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ עוֹשִׂים חֶסֶד עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָא כֵּיצַד, רוּחַ הָאֻמָּה מִתְחַזֵּק עַל יְדֵי מַה שֶּׁבָּנֶיהָ מִתְפַּרְנְסִים בְּפַרְנָסָתָם הָרוּחָנִית מִפְּרִי רוּחָהּ, וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא מְלֵאָה רוּחַ יִשְׂרָאֵל, וכו'. וְנוֹתֵן לְהָאֻמָּה כּחַ וְשִׂמְחַת חַיִּים לְהִתְעוֹדֵד וְלָקוּם" (אורות התורה ב ה).
עוצמת העמל בתורה, וגבורת הלימוד בבית המדרש, מקרינים על עוצמת הרוח ביציאה ללחימה, ועל הסייעתא דשמיא להצלחת המלחמה לכלל הלוחמים. על הקשר הזה דרשו חז"ל את הפסוק: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ͏ִים" (תהילים קכב ב. "בשעריך - בשביל שעריך". רש"י מכות י א): "אמר ריב"ל: מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם תורה" (מדרש תהלים קכב).
באמונה וברוח אנו ננצח!