מבחן התוצאה או מבחן ההשקעה
הפרשה בחיי המעשה –פרשת בחוקותי תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
כמה פעמים יצא לכם לשמוע, בהקשרים שונים, את האמירה 'במבחן התוצאה וכו''. משמעותה היא שזהו המדד החשוב ביותר שאותו יש לבחון, האם התהליך הביא לתוצאה הרצויה.
חברה הישגית וקרייריסטית עסוקה כל העת במדידת הישגים ובקביעת מדדי ההישג. היא מודדת תהליכים על פי התוצאה וההישג, היא מודדת ארגונים וגם אנשים על פי הישגיהם. כתוצאה מכך גם לא מעט אנשים מודדים כך את עצמם, ואת הערך של חייהם!
העמדת איכות ההישג כמדד עיקרי, שמה את 'איכות התהליך' ואת המאמץ וההשקעה האנושית במקום שולי. ה'תוצאה' של 'מבחן התוצאה' הוא שהישג שלא הושג נחשב ככישלון! גם אם התהליך נעשה בצורה נכונה, והכשלון נבע מתקלה של גורמים שאינם בשליטה. עפ"י 'מבחן התוצאה' אין משמעות למאמץ האנושי שהושקע בתהליך. בחברה הישגית וקרייריסטית 'הצלחה אישית' נבחנת בתוצאה הקרייריסטית של האדם. היא לא נותנת משקל לשאלה כיצד הוא השיג את הישגיו, והאם ההצלחה הושגה באמצעות מהלכים שאינם כשרים מוסרית, או ברמיסה של אחרים; עמיתים וכפופים. היא גם לא מתייחסת למחיר ששולם בתחומים אחרים חשובים וערכיים, כגון: אם הוא היה כרוך בהזנחת הזוגיות, המשפחה או על חשבון תרומה לקהילה.
אכן, בחינת ההישג ואיכותו בצורה מדוקדקת היא דבר חשוב מאין כמוהו. בלעדיו לא ניתן לקדם את העולם ואת החברה שזקוקה לו. תהליכים עתירי משאבים לא יגיעו לסיומם, וירדו לטמיון, או שהתוצאות לא יהיו באיכות מספקת. אולם האם הוא יכול להיות המדד היחיד?! על אחת כמה וכמה כשעוסקים בערך החיים של בני אדם או של חברה ועם. הישגיהם והצלחותיהם בתחום עיסוקם הכלכלי הם לבטח לא המדדים החשובים ביותר!
התורה נותנת משקל מועדף לממד הערכי של החיים. היא לא מודדת את ערכם של החיים על פי ההישג הכלכלי והקרייריסטי, אלא על פי התוכן הערכי של החיים. אדרבא היא באה בביקורת למי שמגיע להישגים בדרך לא ערכית. הוא בבחינת: "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט" (ירמיה יז יא). ה'קורא' הוא עוף ש"מושך אחריו אפרוחים שלא ילד" (רש"י שם).
פרשתנו פותחת בברכות: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וגו'" (ויקרא כו ג). רש"י מפרש עפ"י חז"ל את הניסוח המיוחד של 'אם בחוקותי תלכו' – "יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר 'ואת מצותי תשמרו' הרי קיום המצות אמור. הא מה אני מקיים 'אם בחוקותי תלכו'? שתהיו עמלים בתורה!" (רש"י שם). משום "שכתוב הלמוד בלשון 'הליכה', כי ההליכה יש בה טורח ועמל, כך תהיו עמלים ויגיעים" ('גור אריה' שם). יש ערך מיוחדת ל'עמל התורה' בנוסף על עצם 'לימוד התורה'. להשקעת מירב המאמצים בלימוד התורה כדי להגיע למיצוי הגבוה ביותר האפשרי, כדי לדעת את התורה ולקיימה. אולם העמל אינו רק השקעה כדי להגיע לתוצאה ולהישג, יש לו ערך עצמי! משום שבלימוד תורה, עצם המעשה והדרך, יש לו ערך, ולא רק התוצאה. היגיעה היא מבחן ההשקעה, ולא רק מבחן התוצאה! מי שמייגע את עצמו בתורה מורה בכך שהוא אוהב את התורה ומכיר בחשיבות לימודה. "וכן נוצר האדם שילמוד תורה בעמל. ונמצא דבר זה בדברי חכמים בפרק חלק (סנהדרין צ"ט): "אמר רבי אלעזר: אדם לעמל נברא, שנאמר: 'אדם לעמל יולד' איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה, כשהוא אומר: 'כי אכף עליו פיהו' הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר: 'לא ימוש התורה הזאת מפיך' הוי אומר לעמל תורה נברא וכו'" (דרך חיים אבות ב ח). המהר"ל מבאר בדרך זו גם את נוסח ברכת התורה: "ומפני זה נראה כי הברכה על למוד התורה לעסוק בדברי תורה, ואין מברכין ללמוד תורה" (הקדמה לתפארת ישראל, ובנוסח ע"מ מברכין 'על דברי תורה'). כי עיקר המצוה היא על פעולת הלמידה, ה'עסק', גם אם הלומד לא הגיע לתוצאה ולהישגים בלמידה, ואפילו אם הלומד טעה בהבנת לימודו! (עי"ש)
על לימוד התורה ועולם המצות והמידות נאמר: "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (אבות ה כב). "דבין בעסק התורה, או בקיום מצותיה, ובין בתקון מדות הנפש, בכולם כפי הצער שתצטער להשלים את עצמך בהן, כן לפי מדה זו יגדל שכרך" (פירוש תפארת ישראל שם).
ומכאן נלמד על החיים ועל כל העולם הערכי שלנו!