המאבק על ארץ ישראל בין קונספציות לערכים
פרשה ומימושה – פרשת בהר - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
עברו כבר כשמונה חודשים מאז האסון הטרגי של שבת שמחת תורה, האירוע המשברי החמור ביותר מאז הקמת המדינה. צה"ל נמצא בעיצומם של התחקירים על אירועי המלחמה, ועל הכשלים והמחדלים שהובילו לפריצתה. לפני כשבועיים דחה בג"ץ את עתירת הרמטכ"ל וראש השב"כ לדחות את חקירת מבקר המדינה על אירועי המלחמה. אולם האם התחקירים יסתפקו בתחקור העובדות, או שינסו לזהות את שרשי הכשלון, את התפיסות שגרמו לכשלים ולמחדלים? שכן רק בדרך זו תימנע הישנותם בעתיד!
מיד לאחר האסון החל שיח ציבורי שנסב על הקונספציות שהשתלטו על חלק מהמערכות הביטחוניות מאז הסכמי אוסלו, והובילו למחדלים. למרות שהיו שהתריעו עליהן מראש ועל הסכנות הגלומות בהן, הם התעלמו והתייחסו אליהם בביטול. בסופו של דבר האמת התרסקה לנו בפנים.
רבים הצהירו שהתפכחו מהן אולם נדמה שלאחר כשמונה חודשים, הרושם הקשה של ההלם הראשוני הלך והתפוגג. יש כאלה שחוזרים לעמדותיהם הקודמות ולקונספציות שלפני שמחת תורה. אנשי המחאה מחדשים אותה ואת המראות המפלגים ואת החסימות האלימות שראינו לפניה. עפ"י עדות אנשי החמאס אירועים אלה סימנו לאוייבנו שאנו מפולגים, וזוהי הזדמנות לנצל את חולשתנו ולנסות להשמיד את המפעל הציוני.
'קונספציה' אינה מילה גסה, היא כורח המציאות. כאשר צריכים לנהל מציאות מורכבת יש צורך בקונספציה – זהו כלי עזר שמאפשר לגבש הנחות מוצא ועקרונות עבודה. הקונספציה חיונית כדי להסדיר את המורכבות של המציאות וכדי לקבל החלטות. להפוך את 'העצים' הרבים ל'יער', ולסמן את הנתיב הנכון בתוך המבוך של המציאות.
אולם המציאות היא מוגבלת ודינמית ומשתנה כל העת, ולכן אורך ימיה של הקונספציה מוגבל.
הבעיה בגיבוש הקונספציה שהיא עלולה שלא להתאים למציאות האמיתית וההסתמכות עליה עלולה להביא להחלטות שגויות. לפעמים כאשר הנסיבות משתנות פג תוקפה של הקונספציה והיא כבר אינה רלוונטית. מי שדבק בקונספציה עלול להתקשות להודות בכך.
וועדות החקירה לא תמלאנה את יעודן אם לא יעמיקו לבחון את הקשר בין האסון הטראגי של שמחת תורה והקונספציות השגויות של מקבלי החלטות בכירים, ואם הם לא ימליצו על דרכים פרקטיות כיצד ימנעו בעתיד!
במלחמה גילינו את רוח הלחימה וההקרבה המפעמת בלבבות של לוחמנו המופלאים ושל בני משפחותיהם. רוח שנובעת מעולמם הערכי. מהכרה בערך הקיום של עם ישראל, עליו יצאו להגן, בערך של ארץ ישראל השייכת לעם ישראל, ובערך של מדינת ישראל כמדינתו הריבונית של העם היהודי, עליה יש לשמור.
בשונה מהקונספציות, עולם הערכים היהודי אינו משתנה. גם כשהמציאות משתנה הערכים נותרים תקפים. הם מהווים מצפן שמכוון את ההתנהלות של עם ישראל. אמנם, דרכי המימוש של הערכים בחיים משתנים בעקבות השתנות המציאות, אולם הערכים לכשעצמם נשארים לנצח.
במהלך השנים נוצרו קונספציות על הסכסוך שבין עם ישראל לבין הערבים כסכסוך טריטוריאלי, חילוני, שניתן לפתור אותו ע"י חלוקה ופשרה על הארץ. המלחמה הבליטה שהסכסוך נמצא ברובד הערכי הדתי. משום כך הערבים מעולם לא הסכימו לכל חלוקה ופשרה. מבחינתם זהו חטא דתי ערכי שדינו מוות. התנועות האסלאמיות הקיצוניות הקדישו את מרבית משאביהן כדי לממש את שאיפתם הדתית לכבוש את הארץ. לשם כך הן מוכנות לשלם מחירים כבדים, להתנהל בניגוד לכל הגיון, ואף למות. המחוייבות הטוטאלית שלהם מניעה אותם לפעול באכזריות שטנית, כפי שראינו בשמחת תורה.
עולם הערכים היהודי חזק יותר וזוהי הערובה לניצחון.
התורה מטמיעה בנו את ערכי היסוד של היהדות. בפרשת בהר מוזכרות מצוות השמיטה והיובל. מידי חמישים שנה, בשנת היובל, חוזרות הנחלות שנמכרו בארץ ישראל לבעליהם המקוריים. למרות שהן נמכרו כחוק. גופה של ארץ ישראל אינה יכולה להימכר לצמיתות: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ. כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג). מצוה זו מעצבת את היחס הערכי לארץ. היא מלמדת על המעלה העצמית הערכית של ארץ ישראל, שיד אדם והזמן לא יכולים לשנות: "מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וּלְבַסּוֹף יָשׁוּב כָּל דָּבָר לַאֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לִתְּנָהּ בַּתְּחִלָּה, כִּי לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט ה)" (חינוך של).
מצוות השמיטה שבפרשה מעצבת את היחס הערכי לעם ישראל, לארץ ישראל ולקשר שביניהם. בכל שנה שביעית אנו מצווים להשבית את עבודת הקרקע, להפקיר את פירותיהם שיש בהם קדושה מיוחדת למען העניים, ולשמט את החובות. שנת השמיטה מביאה לידי ביטוי את הקשר הערכי שבין עם ישראל וארץ ישראל, שנובע מהתאמתם הרוחנית: "סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד. כשם שהאומה היא מיוחדת להרוממות האלהית במעמקי חייה, כך הארץ, ארץ ד', היא מכשירה את העם היושב עליה בנחלת עולמים, הבאה בברית ובשבועה בבטחון נצח ישראל, המיוסד על הטבע האלהי הקבוע במטבע ארץ-חמדה נפלאה זו, המזווגת לעם זה אשר בחר לו י-ה לסגולתו. וכו'. - שנת-שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!" (הרב קוק זצ"ל מבוא ל"שבת הארץ").
על כן זלזול במצוות ערכיות אלה עלול להביא לגלות מהארץ: "בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות - גלות בא לעולם וכו'"(שבת לג א).
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו – לנצח!