מתנת הארץ והכהנים במלחמתה
הפרשה בחיי המעשה –פרשת אמור - תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
פרק הזמן שבין פסח לעצרת, כולל ימים מיוחדים לזיכרון של אירועים מהעבר הרחוק ומהעבר הקרוב יותר: יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים. יום הזיכרון לשואה מחדד לנו את הזיכרון של שפלותנו בגלות, שהיינו תחת מרותם של הגויים. ואת התלות בהם ובגחמותיהם. ושבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו, אולם הנאצים ימ"ש עלו על כולם. בל"ג בעומר אנו מזכירים את דמותם של רשב"י ורבי עקיבא. ואת כשלון מרד בר כוכבא, לחרות העם, התורה, ירושלים והמקדש. ביום העצמאות ויום ירושלים אנו מזכירים את הניסים הגדולים של תקומת המדינה והעצמאות. ומודים לקב"ה על המתנה הגדולה לה זכינו בהקמת המדינה ובשיבה לארץ, ובזכות לעצמאות מדינית. ויום הזיכרון שבו אנו זוכרים ומוקירים את כל הלוחמים ששילמו את המחיר היקר מכל לשם כך.
ככל שנוקפות השנים ניכר עד כמה ימים אלה חשובים להבנת הערך של המתנה הגדולה לה זכינו בימינו. והערך של האוצר שבידינו, שאבותינו לא זכו לו, אולם גם אנו לא תמיד יודעים להעריך אותו. יש בתוכנו רבים מידי שרואים מתנה זו כמובנת מאליה, ולא מבינים עד כמה אנו צריכים לעשות הכל כדי לשמר אותה מכל משמר לבל נאבדה.
פעמים רבות הערך האמיתי של דבר מתברר על פי מידת הנכונות 'לשלם' את 'מחירו'. גובה ה'מחיר' ששילמנו, ושהיה מותר 'לשלם' עבורו. הערך של מתנת הארץ הוא ערך עצמי! אולם מתנת הארץ נבחנת בגובה ה'מחיר' ששלמנו כדי לזכות בה. מתנה שנקנתה ביסורים, ובני האומה הלוחמים הגיבורים שילמו על הגנתה בחייהם.
בפרשת השבוע אנו קוראים על קדושת הכהונה, ועל האיסור החמור על הכהנים להיטמא למת: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא א). ואח"כ מונה התורה את היוצאים מן הכלל: "לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה וגו'". לכהנים יש תפקיד מיוחד ולכן אסור להם היטמא למת: "אמור אל הכהנים. אחר שחתם טהרת ישראל, סמך לכאן טהרת הכהנים. שראוי להם שיהיו טהורים וקדושים יותר מישראל, אחר שעבודת הקדש עליהם" (צרור המור שם).
עם הקמת המדינה עלו מחדש שאלות הלכתיות רבות, שכתוצאה מהגלות הארוכה, זה אלפיים שנה שכמעט ולא עסקו בהן. וביניהן: האם מותר לכהנים להתגייס לצבא ולהיות שותפים למלחמה על הארץ? שכן בקרב הם עלולים להגיע למצב של הריגת אוייב, ושל טומאת מתים. והאם כהן שהרג את הנפש במלחמה יכול להמשיך לשאת את כפיו בברכת כהנים?
הרב עוזיאל ז"ל שהיה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל התייחס לכך בתשובה: "ובמלחמתנו זאת, שאחרים קראו אותה עלינו להשמידנו ולשעבד את פלטתנו למרותם ושלטונם, אין כל ספק בדבר, שכל איש מישראל, לרבות כהנים ולוים, חייבים להתגייס בה, גם מדין מלחמת ה׳ שהיא ירושת הארץ, וגם מדין ׳לא תעמוד על דם רעך׳ [ויקרא יט,טז]" (סימן כא ב).
בתשובתו הרב עוזיאל ז"ל לומד זאת משאלת הגמ' האם כהן מותר במלחמה ב'אשת יפת תואר'? (קידושין כא ב): "מכאן למדנו שהכהן נמצא בעורכי מלחמה, שהרי לא התירה תורה יפת תואר אלא בשעת שביה (קידושין שם הרמב"ם שם ה״ג). ואם הכהן אינו הולך למלחמה, מה מקום להתיר לו יפת תואר?! וכו'. דלא מסתברא לומר שהתירה תורה יפת תואר למתנדבים למלחמה, אלא אדרבא אינם רשאים להתנדב כדי שלא לבוא לידי תקלה ביפת תואר". (שם).
וכן מכך שנפסק: "המארס אישה האסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, וכו', אינו חוזר (במלחמת רשות א.ש.)" (רמב״ם מלכים ז ח). מכאן שהכהנים היו יוצאים למלחמה. וכן למד ממלחמת מדין שגם שבט לוי יצא למלחמה, בראשותו של פנחס הכהן.
וכך הסביר הרד"ק על בניהו בן יהוידע שר צבא שלמה, ושמשון שהיה נזיר: "ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים! להלחם באויבי ד' הוא מצוה! כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל" (רד"ק שמוא"ב כג כ).
וכן עפ"י ספר יוסיפון יהודה המכבי היה 'כהן משוח מלחמה' ויצא למלחמה (מהדורת הומינר, פ' כ עמ' פא. וראה קושית המנ"ח מצוה קז ותשובה בשו"מ קמא ג' סי' מב).